תערוכות

קרן יפן נוסדה בשנה 1972 במטרה לעודד הבנה הדדית בין מדינות שונות באמצעות חילופי תרבות. כחלק מתוכנית זו הקרן הפיקה את תערוכת "גן חורפי: חקר עולם הדמיון של המיקרופופ באמנות היפנית העכשווית", אשר נאצרה על ידי מבקרת האמנות מידורי מאטסואי. בתערוכה 35 יצירות ובהן רישומים, ציורים ועבודות וידאו של 14 אמנים, שפעילים משלהי שנות ה-90 של המאה העשרים.

בתקופת אדו (Edo; 1868-1600) הוטלו צווים ואיסורים שונים על העם היפני. רפורמת טמפו (Tempo Reforms; 1841) אסרה על חיי מותרות ובשנת 1842 נחקק חוק מיוחד שנגע להדפסי העץ ולספרים המאוירים. החוק אסר, בין השאר, פרסום הדפסים בנושא שחקני קבוקי, נערות שעשועים, גיישות וארוטיקה. החוק אסר גם הפקת הדפסים צבעוניים שיש בהם למעלה משמונה צבעים. תקנות אלו הקשו מאוד על המוציאים לאור ועל אמני ההדפס.

דני קרוון | 2021-1930 | תרגם את שפתו האמנותית מבלי לאבד את הביוגרפיה שלו ויצר דיאלוג בין עבודותיו למקום ולהוויה היפנית. שלוש יצירות מרכזיות, מבחינת היקפן ורמת שימורן שוכנות לאורכה של יפן, בשלושה איים שונים. באי הצפוני הוקאיידו, "הדרך אל הגן הנסתר" ממוקמת ביער הפיסול בפאתי העיר סאפורו; באי המרכזי הונשו, במחוז נארה, "יער האמנות מורו"; ובאי הדרומי קיושו, עומדת היצירה "בראשית". התערוכה מתמקדת בשלוש יצירות אלה.
האמנות הסביבתית של דני קרוון כוללת את אלמנט החוויה, התגובה, יצירת הקשר שבינה לבין המבקר בה. המבקר אינו גורם חיצוני, זר, אלא הוא חייב לנוע בתוך היצירה כדי לחוות אותה, והיצירה איננה מושלמת בלעדיו. כבר במבט ראשון מזמינות היצירות את המבקר לגלות אותן מבפנים. שלוש היצירות הן "תלויות מקום", וניסיון להעביר אותן למקום אחר יוציא אותן מן ההקשר הייחודי שלהן להיסטוריה ולגיאוגרפיה המקומית. בשלוש היצירות קיים שיח בין חלקי היצירה, קרובים או רחוקים, והם היצירה השלמה רק כמכלול.

יאסוהירו סוזוקי | יליד 1979| הוא מעצב אמן. סוזוקי אינו עומד בהגדרה הקונבנציונלית של מעצב מכיוון שאינו מגביל את יצירותיו רק למוצרים אסתטיים ושימושיים. עיצוביו משפרים את איכות חיינו בזכות המפגש עימם ומשפיעים על האופן שבו אנו חווים את הסביבה בה אנו חיים.
בגישה מדעית שזורה בהומור משובח מבטא סוזוקי את עולמו הפנימי ואת הדרך שבה הוא מביט על העולם והסביבה וחווה אותם. חוויות יומיומיות של שמחה ופחד מקבלות מקום מרכזי ביצירותיו. בכישרון רב מנתק סוזוקי חפצים משימושיהם היומיומיים והמוכרים ומעניק להם זהות חדשה. כך, עלי כרוב הופכים לקערה, אקדח יורה טיפות עיניים ועץ מחליף את עליו בעיניים. סוזוקי מטשטש את הגבול שבין האדם לטבע – הטבע מופיע בגוף האדם והאדם נטמע בטבע.
איורים פשוטים למראית עין הם חלק אינטגרלי מתהליך היצירה שלו ודרכם חושף סוזוקי את המכניזם של מחשבותיו. בתערוכה מונגשים מוצר, איור וטקסט – שלושת הממדים בהם עוסק האמן, ואת ההסברים המלווים את המוצגים כתב בעצמו.

לציורים קומיים (ביפנית: מאנגה או קיוגא) מסורת ארוכה ביפן, שתחילתה בעולם הדת כבר במאה ה-8. הציורים עברו חילון והופיעו בתקופת אדו, במאות ה-17 עד מחצית ה-19, כתיאור הומוריסטי ללא הקשר דתי. מקבץ היצירות המוצג כאן נוצר על ידי שלושה אמנים מאסכולת אוטאגאווה אשר נמנתה עם אחת האסכולות המובילות של סוגת האוקיו-א ("תמונות מן העולם המרחף"). סוגה זו תארה בציורים והדפסים את הווי התרבות העממית של התקופה. יצירות אלה משקפות את הפן הקומי בסצנות יומיומיות בחיי האדם ואת יכולתו לסייע בהתמודדות עם קשיי החיים. חלקן מתמקדות בהבעות פנים ואחרות במצבים המעלים חיוך על פני המתבונן. שלושת האמנים, טויוקוני, הירושיגה וקוניושי, נהגו לחתום על יצירותיהם בחתימה מיוחדת שמשמעותה "קריקטורה מאת האמן". ההומור המוצג כאן חוצה תרבויות וזמנים ומשמש חוט מקשר בין היומיום של אנשי העבר ביפן לחיינו בהווה.

התערוכה "מנהרת זמן - יפן והיהודים" מציינת 70 שנה של יחסים דיפלומטיים בין יפן לישראל. התערוכה מתמקדת בנקודת המפגש בין יפן לבין היהודים דרך יצירות אמנות של אמנים יפניים המתייחסים לנרטיב היהודי של הצלה והשמדה. סיפור ההצלה מתבסס על המחווה ההומנית של סגן הקונסול היפני בעיר קובנה, ליטא, צ'יאונה סוגיהרה, שהנפיק בקיץ 1940 למעלה מאלפיים ויזות מעבר ליפן. בדרך זו הציל סוגיהרה למעלה מששת אלפים יהודים. לצד מיצב הווידאו של האחים שימורה ברוס מוצגים צילומים נדירים משנת 1941 של קבוצת הצילום טאנפיי וביניהם גם צילומי הפליטים שהגיעו ליפן.

התערוכה "יפן במלאכת יד" מתמקדת במגוון פעולות אמנותיות המאפיינות את מלאכת היצירה היפנית מאז ועד היום, כפי שהן באות לידי ביטוי באמצעות חפצים שונים. חלק מהחפצים המוצגים בתערוכה הינם מאוסף מייסד המוזיאון פליקס טיקוטין וחלק נוסף הוא מעשה ידיהם של בעלי מלאכה מקומיים מישראל ומיפן: פבל דיברוב, אמן קומיקו; מו סלע, אמן, נגר ומוסיקאי; נובויה ימאגוצ'י, פסל ואמן ברזל, מוסיקאי ויוצר כלי נגינה; דפנה קפמן, אמנית זכוכית; טים אודר, אמן קיפולי נייר; אפרת ברשי מפן, אמנית עיטוף בבד; יעל הרניק, אמנית טקסטיל; סאורי קוניהירו, אמנית קליגרפיה ומגילות מקיוטו; אמי נקאמורה, אמנית מיזוהיקי מטוקיו; סיימון פוג'יווארה, אמן רב תחומי מגרמניה; איצ'יקה, אמנית קליגרפיה מטוקיו; סביבונים יפניים בידי המאסטר מסאאקי הירוי; מבחר פריטי טקסטיל מאוסף עדינה קליין ועוד. על קירות המוזיאון מוצגים תצלומים של הצלם הצרפתי פייר-אלי דה פיבראק ממסעו בן שמונת החודשים ביפן, שדרכם הוא מנציח את האסתטיקה היפנית בחיי היומיום.