מנהרת זמן – יפן והיהודים

לציון 70 שנה של יחסים דיפלומטיים בין יפן לישראל, מוצגת התערוכה "מנהרת זמן – יפן והיהודים".

התערוכה מתמקדת בנקודת המפגש בין יפן לבין היהודים דרך יצירות אמנות של אמנים יפניים המתייחסים לנרטיב היהודי של הצלה והשמדה, וככזאת היא אירוע אמנותי ראשון מסוגו בישראל ובעולם.

התערוכה יוצרת מנהרה המחברת בין זמנים ותרבויות, בין כאן לשם ובין אז להיום, הבאים לידי ביטוי בחיבור בין אמנות עכשווית לבין צילומים ישנים ובקשר ביננו, החיים כיום, לבין הסיפור ההיסטורי שהוא חלק חשוב בזהותנו. היצירות מעבירות מסר אוניברסלי של הומניות, סובלנות והבנת השונה, וזוהי נקודת החיבור המרכזית של האמנים היפניים העכשוויים לנרטיב היהודי. 

סיפור ההצלה מתבסס על המחווה ההומנית של סגן הקונסול היפני בעיר קובנה, ליטא, צ'יאונה סוגיהרה, שהנפיק בקיץ 1940 למעלה מאלפיים ויזות מעבר ליפן. בדרך זו הציל סוגיהרה למעלה מששת אלפים יהודים. לצד מיצב הווידאו של האחים שימורה ברוס מוצגים צילומים נדירים משנת 1941 של קבוצת הצילום טאנפיי שצילמה את הפליטים שהגיעו ליפן. במרכז סיפור ההשמדה מוצגות יצירותיהם של האמנים טאצואו מיאג'ימה (במיצב וצילום) ויוקי אונודרה (צילום).

במרכז התערוכה המיצב המיוחד "ים של זמן" שנבנה בשיתוף פעולה בין האמן טאצואו מיאג'ימה (נ' 1957) למקום.

ביצירה זו משתתפים ניצולי סוגיהרה, ניצולי שואה ובני משפחותיהם לצד מגזרים שונים באוכלוסייה הישראלית התומכים בסובלנות והבנת האחר. היצירה המונומנטלית משתרעת על פני שטח של 50 מ"ר והיא מורכבת משלוש מאות יחידות לד, כל יחידה מונה לאחור מהספרה תשע ועד 1. מאחורי כל ספרה מסתתר הזיכרון האישי של המשתתף שבחר את קצב פעולתה. 300 זיכרונות של אנשים שונים המנצנצים יחד בכור היתוך אחד. 

ב"רכבת לשואה" (2008) נוסעים ברחבי הגלריה עשרה קרונות עמוסים בספרות לד. נורות הלד הכחולות מייצגות את היהודים בעודם בחיים באמצעות הספירה לאחור מ 9- עד 1. הרכבת הנושאת את הספרות ממשיכה את מסעה ללא הפסק בדומה לנסיעה אל הנצח. מיאג'ימה מבטא ביצירותיו שלושה עקרונות חשובים – שינוי מתמיד, יחסי גומלין ומחזוריות – עקרונות העומדים בבסיסה של המחשבה הבודהיסטית, לפיה ההוויה כולה ובתוכה האדם עצמו, הם ארעיים, משתנים בלי הרף, תלויים הדדית ויחסיים. 

צילומי "עור מונה" (2008-2007) הם תיעוד של מיצגים אותם יצר מיאג'ימה במפגש אנושי שהתבסס על הסכמה, אמון הדדי ותקשורת בינאישית. בשיח עם האמן בחרו כל אחת ואחד מהמשתתפים את החלק בגופם ואת הספרה שתצויר עליו בידי אדם אחר. מטרת המיצג הייתה ליצור חיבור והבנה אנושיים דרך מגע. המשתתפים הרגישו והריחו את העור, דפיקות הלב וחום הגוף האחד של האחר. מגע זה, אשר איננו אפשרי במפגש אקראי יומיומי בין אנשים, התממש הודות לאמנות המיצג.  

בתצוגה אינטימית מוצגים 14 צילומים מונוכרומטיים מתוך הסדרה "דיוקן של בגדים משומשים" (1997-1994) של האמנית יוקי אונודרה (נ' 1962). אונדרה רכשה את הבגדים המשומשים בביקור בתערוכה של האמן כריסטיאן בולטנסקי וביקשה להחיות אותם על ידי פעולה של הפרדה והענקת זהות אישית לכל אחד מהם. לשם כך צילמה כל בגד בנפרד על חלון ביתה על רקע השמים, וכך זכו צילומי הבגדים נעדרי הגוף בחיים חדשים. ההתערבות האמנותית של אונודרה נתפסת כפעולה של החייאה ותיקון העוול האנושי.  

במיצב הוידאו "פינוי" (2019) שימורה ברוס  — יוקה (נ' 1976), וקנטארו (נ' 1979) אח ואחות היוצרים בשיתוף פעולה מעבדים את סיפור הצלת היהודים בידי סגן הקונסול של יפן בקובנה, סוגיהרה צ'יאונה, למיצב וידאו. ביצירה זו שצולמה כולה באי קורסאו, היעד המדומה אליו היו אמורים להגיע הפליטים היהודים, מבקשים האמנים לעורר את השיח על מה נתפס בעינינו כיום כפעולה הומנית.

קבוצת "מועדון הצילום טאנפיי" מאוסקה מנתה שישה חברים ובראשם הצלם נאקאג'י יאסוי (1942-1903). חבריה הגיעו לעיר קובה השכנה בפברואר 1941 במטרה ברורה לצלם את הפליטים היהודים ששהו בה. חברי הקבוצה פעלו בשיתוף פעולה ולעתים צילמו את אותו הנושא מזוויות שונות. בצילומיהם בולטת באופן מובהק הרגישות לאור וצל. בין הצלמים היו מי שראו בצל מטפורה למצבם של היהודים. בתערוכה מוצגים 16 צילומים ולצדם מבחר שירי טנקה (שירים קצרים במקצב של שלושים ואחת הברות) שחיברה המשוררת היפנית הירוקו ימאגאטה (2015-1931).

השירים מנציחים את נקודת המבט של ילדה יפנית (אז בת 10) על רגעים קטנים אך משמעותיים במפגש עם הפליטים היהודים שגרו בקרבת ביתה בעיר קובה. כל שיר הוא עולם ומלואו, ועל כך אמרה ימאגאטה – "שיר של שלושים ואחת הברות הוא בעל ערך רב יותר מרומן שלם". הצילומים מוצגים בתערוכה באדיבות מוזיאון טוקיו לאמנות הצילום. 

בהמשך התערוכה מוצגים שלושה מסעות בין ישראל ליפן: מסעותיו של האספן ומייסד המוזיאון פליקס טיקוטין (-1986 1893) מגרמניה ליפן לרכישת אמנות יפנית. לתערוכה הנוכחית נבחרו מתוך האוסף יצירות המתארות מסע – מסעו של אמן ההדפס אוטאגאווה הירושיגה; מסע של האמן טצויה נודה (נ' 1940) בין יפן, מקום הולדתו ומגוריו, לבין ישראל והיהדות. ראשיתו של המסע מצוי בקשר הזוגי עם רעייתו דורית. נודה ביקר בארץ פעמים רבות וב 1968- התגייר כדי לשאת את בת זוגו בטקס נישואין יהודי. יצירותיו הן תיעוד של חייו, והן כולן חלק מהסדרה "יומן" המלווה אותו מראשית הקריירה האמנותית שלו. ב-16 ההדפסים (משי, תחריט, ליתוגרפיה והדפס עץ) מתאר נודה משפחה וחברים, נופים שחווה וחפצים הקשורים בחוויות יומיומיות אלה; ומסע מדומה של האמנית מרב דביש בן משה (נ' 1960) "פגישה בנסיעה מדומה", 2012, בין יפן המסורתית לעיר מגוריה ירושלים.  דביש בן משה יצאה למסע מדומה מירושלים אל יפן המסורתית על גבי סדרה של מצעיות נייר מעוטרות בהדפסים של הסדרה " 53 תחנות דרך טוקאיידו" שרכשה בביקור ביפן. על מצע ההדפסים הוסיפה דביש בן משה צילומים ממסעה שלה שערכה מביתה בהר גילה לעיר העתיקה בירושלים. המסע של דביש בן משה הוא מעבר מן הפריפריה למרכז ומהאסור אל המותר. הדימויים שצילמה דביש בן משה משני צדיה של גדר ההפרדה מנכיחים את המציאות המורכבת של העיר העטופה בהילה של קדושה. שלושה מסעות, בזמנים שונים, המחברים בין ההוויה היהודית והישראלית-מקומית לבין התרבות והאמנות היפניות.

טויוטה ישראל | Toyota Israel

שגרירות יפן בישראל | Embassy of Japan in Israel