בתקופת אדו (Edo; 1868-1600) הוטלו צווים ואיסורים שונים על העם היפני. רפורמת טמפו (Tempo Reforms; 1841) אסרה על חיי מותרות ובשנת 1842 נחקק חוק מיוחד שנגע להדפסי העץ ולספרים המאוירים. החוק אסר, בין השאר, פרסום הדפסים בנושא שחקני קבוקי, נערות שעשועים, גיישות וארוטיקה. החוק אסר גם הפקת הדפסים צבעוניים שיש בהם למעלה משמונה צבעים. תקנות אלו הקשו מאוד על המוציאים לאור ועל אמני ההדפס. לפיכך, אוטאגאווה קוניושי (Utagawa Kuniyoshi; 1861-1798) ותלמידיו תיארו את הנושאים האסורים במסווה הומוריסטי וסאטירי ובקריקטורות פוליטיות. הם עשו זאת תוך סיכון עצמי רב. בתקופת מייג'י, המשיכו להתפרסם ביפן הדפסי קריקטורה במספרים גדולים. הדפסים אלו הם במידת מה תוצר של הצווים המגבילים.
בימי מלחמת סין-יפן (1895-1894) ומלחמת רוסיה-יפן (1905-1904) פורסמו הדפסים סאטיריים של אמנים שונים. קובאיאשי קיוצ'יקה (Kobayashi Kiyochika; 1915-1847), עיצב הדפסים קומיים (giga), שהתייחסו בבוז לאויב בזמן המלחמה. הסדרה המפורסמת ביותר שעיצב הינה, "תחי יפן: מאה בחירות, מאה צחוקים"; (日本萬歳 百撰百笑Nihon banzai; Hyakusen hyakushô). שם הסדרה הוא משחק מלים הנובע מהחלפת סימניות סיניות בעלות מצלול זהה. משמעות הביטוי המקורי היא "מנצחים לעד" (百戦百勝; מאה מלחמות, מאה ניצחונות).
הסדרה הוצאה לאור על ידי מאטסוקי הייקיצ'י והטקסט, המופיע בראש כל הדפס, חובר על ידי נישימורי טאקקי (Nishimori Takeki; 1913-1862). שמו הבדוי, קופי דוג'ין (Koppi Dôjin), מופיע בצדו הימני של הטקסט. הטקסט עשיר בהערות, משחקי מלים ואירוניה.
הסדרה מורכבת משלושה חלקים, שהם סאטירה על אויביה של יפן - הסינים במלחמת סין-יפן והרוסים במלחמת רוסיה-יפן. ההדפסים לועגים לאויב, למאמצו המלחמתי ולמנהיגיו ולעתים נושאים אופי גזעני. החלק הראשון של הסדרה "תחי יפן: מאה בחירות, מאה צחוקים", המונה 50 הדפסים, הוצא לאור מספטמבר 1894 ועד אוגוסט 1895. החלק השני, שכותרתו "אגודת פנס הקסם: מאה בחירות, מאה צחוקים", המונה 12 הדפסים, הוצא לאור מנובמבר 1895 ועד דצמבר 1896. החלק השלישי והאחרון של הסדרה (86 הדפסים), שכותרתו זהה לזה של החלק הראשון, פורסם מאפריל 1904 ועד אפריל 1905. בחלק זה הסאטירה עוסקת באויב הרוסי, שחייליו מוצגים כרזים, מטופשים ונשיים, בעוד החיילים היפנים מוצגים כגיבורים ואמיצים.
קיוצ'יקה היה בן למשפחה אמידה ומכובדת תחת שלטון השוגון (shôgun; מצביא צבאי) בתקופת טוקוגאווה (Tokugawa; 1868-1603), אך לאחר הדחת השוגון במהלך רסטורציית מייג'י, איבדה המשפחה את מעמדה ועזבה את טוקיו. בשנת 1874 קיוצ'יקה שב לטוקיו, עיר הולדתו, ומצא שהשתנתה מקצה לקצה. ממשלת מייג'י פתחה את גבולות יפן ולאחר תקופת בדלנות, הגיעו ליפן מהנדסים, מדענים ואדריכלים מן המערב. טוקיו התמלאה בניינים עשויים לבנים, רכבות ומסילות רכבת, עמודי טלגרף, ספינות קיטור ועוד.
קיוצ'יקה הפך אנטי-ממשלתי בעמדותיו, בין היתר, בשל אובדן המעמד של משפחתו. לעתים קרובות הועמד לדין בגין הקריקטורות שלו ומספר פעמים אף נאסר בגין תיאור שנוי במחלוקת של דמויות ממשל. בהתחשב בהתנגדותו הממושכת לממשלה, מפתיע שנתן ידו לתעמולה ממשלתית בסדרות הקריקטורות שלו על מלחמת סין-יפן ומלחמת רוסיה-יפן. הקריקטורות הסאטיריות שלו היו שונות בתכלית מן ההדפסים הפטריוטיים שעיצב בזמן המלחמות. ציוריו של קיוצ'יקה, הקריקטורות של החיילים הסינים והרוסים, התעניינותו בהתפתחויות הטכנולוגיות המודרניות וזיקתו המתמשכת לריאליזם המערבי – כל אלו משקפים את מיומנותו הגבוהה, הן כצייר והן כקריקטוריסט. יצירותיו בתקופת שתי המלחמות נשאו אופי לאומני, והקריקטורות שלו שימשו כלי תעמולה יעיל. הדפסיו היו פופולריים מאד בעתם, אך בסיום מלחמת רוסיה-יפן חל שינוי, וקיוצ'יקה שב לצייר ציורי נופים.
סדרה סאטירית אחרת שעוצבה בימי מלחמת רוסיה-יפן נקראת "הכנעת רוסיה: סיפורי ניצחון משעשעים". מעצבה הוא אוטאגאווה קוקונימאסה (Utagawa Kokunimasa; 1944-1874) הידוע גם בשם באידו (Baidô), או אוטאגאווה קונימאסה ה-V (Utagawa Kunimasa V). מחבר הטקסט ההומוריסטי הוא קופי דוג'ין. הסדרה לועגת לצבא הרוסי על חולשתו ועל יהירות חייליו ופחדנותם. הטקסט שזור משחקי מלים - סימניות סיניות שמשמעותן שלילית כגון, מוות וסבל, משמשות במקום שמות של זירות הקרב בזכות המצלול הזהה שלהן.
במשך שתי המלחמות של תקופת מייג'י, הדפסי קריקטורה צבעוניים ומסורתיים יוצרו במספר גדול. קריקטורות המלחמה, היו בין הקריקטורות האחרונות, שפרסומן החל בעקבות רפורמת טמפו.