חג הבנים
חג הבנים (Kodomo no Hi) שנחוג בחמישה במאי הוא אחד מחמשת הפסטיבלים המסורתיים של יפן (Sekku). החג נחוג במשפחות מבורכות בבנים ולרגל לידת בן. החג נזכר לראשונה במקורות היסטוריים כבר ביום החמישי בחודש החמישי בשנת 839, אך הוא היה לחג לאומי רק בשנת 1948.
ביום זה הורים לבנים נוהגים לתלות מחוץ לבית דגלי־עפיפון בצורת דג הקרפיון (Koinobori) ודגלים מוארכים (Nobori) ועליהם ציורים של לוחמים מפורסמים. בפנים הבית נוהגים להציג בובת סמוראי עטויה שריון, קסדה וכלי נשק מסורתיים שונים. פריטים אלו מסמלים אומץ לב וגבריות. בחג אוכלים עוגות אורז עטופות בעלי במבוק, עוגות אורז ממולאות בעיסת שעועית מתוקה עטופות בעלי עץ אלון (Kashiwamochi), ונוהגים לשתות יין אורז (סאקה) ועלה של אירוס בתוכו (shobu-zake).
בסין האמינו כי תליית עשבי מרפא שונים ולענה מצויה (Yomogi) מעל כרכוב הגג מגינה מפני מחלות. כשמנהג זה הגיע ליפן הוא נקשר לטקסי טוהרה שינטואיסטיים שנערכו עם שתילת האורז.
גם פרח האירוס (Shobu) נחשב ביפן למגן מפני רוחות רעות, ולכן החג מכונה גם "פסטיבל האירוס" (Shobu no Sekku). לצד תצוגת השריון בבית נהוג להציב גם אירוסים בתוך בקבוקי סאקה. בתקופת נארה (794-710) נהגו לענוד זר פרחי אירוסים ובתקופת הייאן (1185-794) תלו אירוסים ולענה מצויה על כרכוב גג הבית כדי לגרש רוחות רעות. מנהג זה מקובל גם היום.
עם עליית מעמד הסמוראים במאה ה־12 נקשר המונח Shobu לאומנויות הלחימה (את המילה Shobu ניתן לכתוב בשתי דרכים בעלות משמעות שונה: אירוס, ו"הוקרה לאומניות הלחימה"). באותה עת נפוץ המנהג להעניק לילדים קטנים עפיפונים ועליהם ציורים של לוחמים מפורסמים.
בתקופת אדו (1868-1603) ניתנו לבנים דגלים מוארכים ועליהם ציור של קרפיון. אגדה סינית עתיקה מספרת על קרפיון ששחה במעלה הנהר והפך לדרקון. במסורת היפנית הקרפיון נחשב לדג המסמל כוח והצלחה.
חג הבנות
בראשית האביב, בשלושה במרץ, נחוג ביפן חג הבנות (פסטיבל הבובות Hina Matsuri) על מנת להבטיח את שלומן ואושרן של הבנות. חג זה הוא אחד מחמישה חגים מסורתיים (sekku) בהם האמינו כי ניתן לגרש רוחות רעות ובהם טיהרו את עצמם. בהולדת בת או ביום הולדתה הראשון נוהגים ההורים להציג אותה ואת מערכת בובות הפסטיבל בפני המשפחה והאורחים. כאשר הבת נישאת היא לוקחת עמה את הבובות, והן עוברות בירושה מדור לדור. בבית בו בנות קטנות נהוג להציג, במשך שבוע ימים, מערכת של חמש עשרה בובות על מעמד מדורג עטוף בבד אדום.
הבובות המסמלות את יושבי החצר הקיסרית, לבושות בבגדים מסורתיים ומסודרות על פי סדר היררכי: הקיסר והקיסרית (Dairi-sama), שלוש נשות חצר (Sannin-kanjo), חמישה מוזיקאים
(Gonin-bayashi), שני שומרים (Zuishin), שלושה משרתים
(Eshi).
לצד מערכת הבובות מוצגים אביזרים מיניאטוריים שונים: כלי בית וריהוט, כלי נגינה, כרכרה ואפיריון. בחג אוכלים עוגות אורז דמויות יהלומים (Hishimochi) ושותים סאקה לבן (Shirozake).
בעבר, חג זה נקרא "חג פריחת האפרסק" (Momo no Sekku) מפני שעל פי לוח השנה הירחי האפרסק פורח בחודש השלישי, אך לפי לוח השנה השמשי הוא פורח בתחילת אפריל. פריחת האפרסק מסמלת גם נישואים מאושרים ותכונות נשיות כנועם הליכות, קור רוח ושלווה. לפיכך, נהגו לעטר את הבית בפרחי האפרסק.
מקורו של החג במנהגים שונים. האחד הוא טקס טוהרה סיני שנערך על גדות נהר בראשית החודש הירחי השלישי; והשני הוא מתקופת הייאן (Heian; 1185-794), בה חגגו איכרים יפנים את שובו של האביב והחלו בהכנות לשתילת האורז. הם הכינו בובות נייר או קש מחוספסות והשליכו אותן לנהר באמונה כי יחד איתן ייעלמו במעמקים מחלות ומזל רע. הבובה במקרה זה לא הייתה צעצוע אלא קמיע המגן על יוצרה. במחוז טוטורי מנהג השטת בובות נייר על מצע קש בנהר קיים עד היום.
באותם ימים החלו בני אצולה לקשט את ביתם בבובות המסמלות את יושבי החצר הקיסרית, בתקווה להבטיח את שלום הקיסר. במהלך השנים הפכו הבובות למפוארות מאוד והמנהג התפשט בקרב כל המעמדות החברתיים. המנהג להציג את הבובות על מעמד מדורג הוא מתקופת אדו (1868-1603). תחילה הוצגו הבובות על במה ולצידן אביזרים מיניאטוריים מועטים, אך ככל שגדלה הפופולריות של הפסטיבל בקרב כל המעמדות, כן גדל מספר המדרגות, הבובות וכלי הבית המיניאטוריים.
הבובות בבתי משפחות ממעמד הפועלים באדו (כיום טוקיו) לא היו יקרות ערך כמו אלה שהיו מצויות בארמון הקיסר בקיוטו. בדומה לבובות שהשליכו האיכרים לנהרות כקמיע גם הן היו עשויות נייר. הטקס הושלם בתקופת שלטונו של השוגון איאנארי (Ienari; 1841-1773), שהיה אב לבנות רבות. איאנארי ביקש להגן על יפן מכל השפעה זרה על ידי שימור מנהגים השייכים לעולם הפאודלי ולחצר הקיסרית.