פרוקופייב, הסימפוניה החמישית

לאחר ארבע־עשרה שנים בהן זנח את הז'אנר הסימפוני, חוזר המלחין הסובייטי, כשמלחמת העולם השנייה התקרבה לסיומה, ומחבר את אחת מיצירותיו התזמורתיות החשובות ביותר. פרוקופייב מציג מוזיקה אופטימית המתעלה מעבר לדכדוך של שנות המלחמה. במפגש זה נבחן כיצד משקפת המוזיקה את מאמציו לחבר יצירה אותה תיאר כ"המנון לאדם החופשי והמאושר, לכוחותיו הנעלים ולרוחו הטהורה והאצילית".