באוסף מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית מצויים כחמש מאות הדפסי סוּרִימוֹנוֹ (摺物, מילולית: דבר מודפס), רובם מאוספו של מייסד המוזיאון, פליקס טיקוטין. הסורימונו הם איגרות ברכה, הזמנות לרסיטלים וקונצרטים או הודעות לאירועים שונים. מרבית הדפסי הסורימונו נפוצו בין שנות התשעים של המאה השמונה עשרה לשנות השלושים של המאה התשע עשרה ונעשו על נייר בגודל המכונה שִיקִישִיבָּן (色紙判, 18.5x20.5 ס"מ בערך). ביפן השתמשו בשיקישיבן לכתיבת שירת וַואקָה (和歌, שיר בעל 31 הברות) קלאסית מתקופת הֵייאַן (1185-794). כאשר הדפיסו סורימונו גדול יותר ובו תוכנית מלאה של אירוע או שירים רבים השתמשו בנייר בגודל יוֹקוֹנַאגָאבָּן (横長判), "הדפס אופקי ארוך"
(58x42 ס"מ בערך), שקופל לאורכו. מחציתו שימש לעיטור ומחציתו לטקסט.
בניגוד להדפסי העץ האחרים שנמכרו בתקופת אֶדוֹ (1868-1600) בכמויות גדולות, הסורימונו ראו אור במהדורות מצומצמות ומעולם לא נמכרו. כמו כן, הם לא היו חשופים לצנזורה באותה מידה לה היו חשופים הדפסי העץ המסחריים. הסורימונו נועדו להפצה בקרב ציבור משכיל, בעל ידע ובקיאות בשטחי אמנות שונים כגון, ספרות, שירה וקליגרפיה. הדפסי סורימונו רבים הוזמנו על ידי מועדונים של משוררי קִיוֹקָה (狂歌, שיר קומי בעל 31 הברות) והַייקוּ (俳句, שיר קצר בעל 17 הברות). גם שחקני קאבוקי הזמינו הדפסי סורימונו על מנת להודיע על שינוי שמם או על הצגת הבכורה של בנם.
שילוב שירי קיוקה בהדפסי סורימונו היה באופנה משנות השמונים של המאה השמונה עשרה ועד לשנות השלושים של המאה התשע עשרה ושילוב שירי הייקו היה אופנתי עד מחצית המאה התשע עשרה. שירי הקיוקה המופיעים על ההדפסים הם לרוב השירים הזוכים בתחרויות שירה. שירים נכתבו גם על ידי האמנים שעיצבו את ההדפסים או על ידי משוררים ידועי שם. השירים הם חלק בלתי נפרד מהעיטור ומשלימים אותו מבחינת הנושא והקומפוזיציה. שירי הקיוקה, הם פעמים רבות סטירה או פרודיה על שירים קלאסיים ולכן, אין זה מפתיע שאמני הסורימונו בחרו בשיקישיבן, מידת הנייר שהייתה מקובלת לכתיבת שירה קלאסית בתקופת הייאן.
הסורימונו התפתח כנראה מהאֶגוֹיוֹמִי (絵暦), לוחות שנה מאויירים, שהיו פופולריים מאמצע שנות השישים של המאה השמונה עשרה. לוח השנה הירחי, שהיה בשימוש ביפן עד אמצע המאה התשע עשרה, כלל חודשים ארוכים (30 יום) וקצרים (29 יום). אחת למספר שנים הוסף חודש לשנה כדי שראש השנה יחול בזמן. הדפסי סַאִיטָן סורימונו (歳旦摺物) הם איגרות ברכה לשנה החדשה שהוזמנו על ידי לקוחות פרטיים. בשירים ובעיטורים המופיעים בהם נעשה שימוש ברמיזות ובמסרים בעלי משמעות כפולה. סימניות סיניות שמציינות אירוע מסויים, בעל חיים מן ההורוסקופ שמציין את השנה החדשה, או פריחה שמופיעה בעונה מסוימת, "הוסתרו" בהדפס. לפיכך, הבנת הסורימונו מהווה אתגר מחשבתי.
בגלל שלא היה שיקול מסחרי בייצור הסורימונו, לא נחסך דבר בהפקתם. מיטב האמנים, הגלפים והדפסים הוזמנו לעצבם והם הודפסו בצבעים ובחומרים יקרים כגון, אבקת זהב וכסף, בטכניקות מיוחדות - הדפס בלט, "הדפסה עיוורת" (ללא צבע), ושיבוץ מתכות על נייר משובח (奉書, הוֹשוֹ). האמנים בחרו בנושאים מגוונים לעיצוב ההדפסים - אירועים היסטוריים או דמיוניים, מראות מן הטבע, דומם, נשים יפות, תיאטרון הקאבוקי וכדומה. הדפסי הסורימונו המרהיבים ביותר עוצבו על ידי קַאטסוּשִיקָה הוֹקוּסַאי (1849-1760), תלמידו טוֹטוֹיָה הוֹקֵיי (1850-1780), קוּבּוֹ שוּנְמָן
(1820-1757) ויַאשִימָה גַאקוּטֵיי (1786? - 1868).