"אילו הייתי מצביא, הייתי מצליח יותר מנפוליאון!" כך אמר בטהובן לחברו בנימת כפירה ברוח המהפכה הצרפתית. במפגש זה נעמוד על יחסו של בטהובן למצביא הדגול. הייתכן שלאחר שוויתר על הקדשתה של ה"ארואיקה" למצביא הצרפתי חזר והלחין עבורו יצירה נוספת, ובאותו סולם מוזיקלי? כיצד הצליח בטהובן ליצור מוזיקה השופעת אופטימיות ותעצומות נפש דווקא באחת מתקופות השפל של חייו? במפגש זה נלבן סוגיות אלה תוך האזנה לאחת מיצירות הדגל בז'אנר הקונצ'רטו.
 
 

למידע נוסף אנא השאירו פרטים וצוות המוזיאון ייצור עמכם קשר, תודה