סוגיית ה"מהדורות המקוריות" וה"מהדורות המאוחרות" של הדפסי העץ היפניים המסורתיים מסקרנת תלמידים לאמנות יפן ומהווה מקור לדאגה בקרב אספנים רבים. סוגיה אחרת הקשורה לעניין זה היא האם גלופות העץ ששימשו להכנת הדפס זה או אחר הן מקוריות או שמא חלק מהן, או כולן, הוחלפו בגלופות חדשות.
גלופות של הדפסי עץ פופולאריים כמו של אנדו הירושיגה וקיטאגאווה אוטאמארו, הוכנו מחדש והודפסו מהן עותקים רבים חדשים. בדרך כלל העותקים הללו מוצגים כרפרודוקציות. אך לעתים, מפאת חוסר ידע או מתוך כוונה להונות, הם מוצגים או מוצעים למכירה כהדפסים מקוריים. לפיכך, על אספן העומד לקנות הדפס עץ לרכוש ידע מתאים שיסייע בידו לקבוע אם ההדפס הוא מקורי אם לאו, או שעליו לתת אמון מלא במוכר. הוודאות לגבי מקוריותו של הדפס מתחזקת כאשר האספן יודע לקרוא את החותמות שמופיעות בשוליו ואת התקופה בה נוצר.
הדפס עץ יפני מסורתי נחשב "מקורי" אם הוא הודפס במהלך חייו של האמן. האמן הכין את התרשים ממנו הוכנו גלופת המפתח ובה קווי המיתאר של הציור (בדרך כלל בשחור), וגלופות העץ המקוריות ששימשו להדפסת הצבעים השונים. "הדפסה חוזרת" היא העתק מאוחר יותר שהודפס מן הלוחות המקוריים. בהדפס כזה השתמשו בדרך כלל בנייר זול יותר, בפחות גלופות צבע והשמיטו אפקטים מיוחדים כגון מעברי צבע, הדפסה עיוורת ושימוש בנציץ (mica). גם הדפס שהודפס עם שינויים קלים בגלופת המפתח (לא בהכרח באישור האמן) או בחלק מן הגלופות המקוריות הוא "הדפסה חוזרת" של היצירה המקורית. הדפס כזה נחשב ל"מצב" שונה.
"מצב" הוא הדפס המודפס מסט מסוים של גלופות. החלפת חלק מן הגלופות המקוריות בגלופות אחרות יוצרת "מצב" שונה של העיצוב המקורי. "מצב" חדש תלוי בהחלטת המו"ל להסיר לוח אחד
או יותר מהסט, או לעיתים בהחלטה של הגלף להחליף גלופה קיימת באחרת או להוסיף גלופות נוספות. כל ה"מצבים" נחשבים מקוריים אם הם נעשו בימי חייו של האמן. מהדורה, לעומת זאת, היא הדפס בעל מאפיינים ספציפיים בתוך "מצב". השינויים בין מהדורות נובעים מאופן הדפסה שונה של אותן גלופות, ולא מהחלפה, הוספה או הסרה של גלופות. מהדורה חדשה מודפסת לאחר החלטת הדפס לשנות צבעים, להוסיף או לגרוע טכניקות שונות, כגון הדפסת צבע על גבי צבע, שימוש בצבעים מטאליים, הדפסה עיוורת, או הצללות מדורגות של צבע.
לפני תקופת מייג'י (1912-1868) לא היה ביפן חוק זכויות יוצרים. הגלופות היו בבעלות (zôhan) המוציא לאור (hanmoto) או החנות (honya) שברשותו ולא בבעלות האמן. לעתים גלופות הועברו או נמכרו (kyûhan; guhan; גלופה שנרכשה) למוציא לאור אחר. לעתים קרובות, הדפסה חוזרת נעשתה על ידי מוציא לאור שרכש את הבעלות על הגלופות. ערכם של ההדפסים הללו תלוי בדמיונם להדפסים המקוריים והוא נקבע גם על פי סמיכות זמן הדפסתם לזמן ההדפסה של המהדורות המוקדמות ביותר.
המומחים משתמשים במונחים "מוקדם", "אמצעי" או "מאוחר" (או "מהדורה מוקדמת", "אמצעית" או "מאוחרת") להגדרת האיכויות הקשורות להדפסים מקוריים בלבד. הדפסים שהודפסו מן הגלופות המקוריות אחרי מות האמן הם בעלי ערך נמוך יותר מאלו שהודפסו במהלך חייו. כמעט ולא קיימות מהדורות שהודפסו מסט גלופות חדש לגמרי, שהוכן עוד במהלך חייו של האמן. רוב המהדורות דומות מאוד לעיצוב המקורי של האמן וחלקן הוכנו בהתאם לסגנונו האמנותי.
רפרודוקציה של הדפס נעשית מגלופות עץ חדשות שגולפו בהתאם לעיצוב המקורי של האמן והן אינן מקוריות. לעומת זאת, הדפסים שהודפסו מגלופות עץ חדשות, שהוכנו באישור האמן או ההוצאה לאור מפאת בלאי או אובדן הגלופות המקוריות, אינם נחשבים לרפרודוקציות. רפרודוקציות רבות של הדפסים הוכנו בתקופת מייג'י (Meiji; 1912-1868) וגם בימינו מודפסות רפרודוקציות חדשות של הדפסים מסורתיים. זיוף, להבדיל, הוא רפרודוקציה שמטרתה להונות את הצופה שיחשוב שהיא מקורית. זיופים מודפסים פעמים רבות על נייר ישן או נייר שנראה ישן. מבחינה טכנית אין כל הבדל בין הדפסתם להדפסת רפרודוקציות. ברוב המקרים לא הופיעו מהדורות פיראטיות של הדפסים במהלך חייו של האמן ללא אישורו או אישור ההוצאה לאור, שהגלופות המקוריות היו בבעלותה. הדפסים כאלה לא נחשבו מקוריים בעיני האמנים. גם בקרב אספנים הם אינם נחשבים מקוריים אלא ל"אמיתיים" משום שהם נוצרו בתקופת אדו (Edo; 1868-1603), התקופה שבה הודפסו ההדפסים המקוריים.
מספר העותקים של כל הדפס הוא רב. מתוך הערכה של מספר הדפסי הצבע שדַפס אחד יכול היה להשלים בשבוע עבודה עולה כי במהדורה הראשונה היו כמאתיים עותקים. קאוואסאקי קיוסן
(Kawasaki Kyosen), בנו של האמן איצ'יוסאי יושיטאקי
(Ichiyûsai Yoshitaki; 1899-1841), מציין מספר זה במאמרו "כיצד מוכנים הדפסי צבע" (Nishiki-e ni naru made). לאחר מכן הודפסו עותקים נוספים על פי הזמנה בכמויות של מאתיים כל פעם. לפיכך, מספר העותקים של הדפסים מבוקשים הגיע למאות או לאלפים. בספר ביוגרפיה, שנכתב בסוף המאה ה־19 על חייו של האמן אוטאגאווה קוניסאדה (Utagawa Kunisada; 1864-1786), מצוין ששלושת אלפים או ארבעת אלפים עותקים הודפסו מן הגלופות המקוריות של כמה מהדפסיו. אך, יש לזכור שהדפסים רבים אבדו באסונות טבע שפקדו את יפן ובהם רעידות אדמה ושריפות. הדפסי סורימונו (surimono; דבר מודפס) נחשבים יקרים ונדירים יותר. הם נועדו להפצה פרטית באירועים מיוחדים ולכן הוצאו לאור במהדורה מוגבלת של מאתיים ולעתים חמש מאות הדפסים בלבד.
הדפסים או סדרות של הדפסים מבוקשים מאוד הודפסו מחמשת אלפים ועד עשרת אלפים פעם תוך מספר שנים. הדפסה של עותקים רבים גורמת לבלאי של הגלופות ולכך שקווי המתאר אינם חדים עוד ואף נראים שבורים במקומות מסוימים. גם מבחינה צבעונית יש הבדל בין ההדפסים הראשונים להדפסים המאוחרים. בהתחלה הצבעים הודפסו במדויק על פי הוראות האמן. אך מאוחר יותר, ובדרך כלל לאחר שהגלופות נרכשו על ידי מוציא לאור אחר, ניכרת ירידה באיכות הצבעונית של ההדפסים.
עותק מוקדם או מאוחר במהדורה נקבע לאחר בחינה כללית של איכות ההדפס. למשל בעותקים מוקדמים הקווים של גלופת המפתח נראים חדים וברורים. עותקים מאמצע ההדפסה הם בעלי קווים חדים פחות, ואילו בעותקים המאוחרים הקווים נראים שבורים במקומות שונים.
לא תמיד קל לזהות בכמה גלופות צבע השתמשו בעותקים המוקדמים, בעיקר אם הדפיסו צבע על גבי צבע. כמו כן, יש להניח שלעולם לא נדע כמה מהדורות יצאו לאור ומה המספר המדויק של ההדפסים שהודפסו עבור מהדורה ספציפית. למשל, הסדרה "53 מראות מפורסמים של תחנות הטוקאידו" של אנדו הירושיגה, שיצאה לאור בשנת 1855, הודפסה שוב ושוב מן הגלופות המקוריות עד לשנות ה־80 של המאה ה־19.
גם הניסיון להסתמך על הבלאי של הגלופות על מנת לקבוע את מספר ההדפסים שהופקו הוא קשה, משום שנזק או בלאי היו יכולים להיגרם לגלופה כבר בשלב מוקדם של ההדפסה. המומחים והאספנים מסכימים שככל שההדפס מוקדם יותר הוא טוב יותר מאחר והדימויים המתוארים בו חדים והצבעים מדויקים יותר. ההדפסים המאוחרים הם בדרך כלל ממהדורות יקרות פחות, שהודפסו על ידי מוציאים לאור שרכשו את הגלופות. כאמור, מהדורות אלו הודפסו עם פחות גלופות צבע ובטכניקה פחות מעודנת. הדבר נעשה כדי לחסוך בתקציב ובזמן עבודה.
הערכה של איכות ההדפס דורשת ניסיון רב. כאמור העתק שהקווים בו חדים ונקיים והצבעים בו מדויקים יותר נחשב לטוב יותר. כדי לקבוע אם הדפס הוא מקורי יש צורך להשוותו להדפס אחר שמקוריותו הוכחה. מאחר וקשה מאוד להשיג הדפסים כאלו רק לצורך השוואה, ניתן לערוך את ההשוואה עם תצלום גדול באיכות טובה המופיע בספר.
בחינה מדוקדקת של הדפס כוללת בדיקה של קווי המתאר, איכות הצבעים, סוג הנייר וגודלו, סגנון הגילוף של גלופות העץ, איכות ההדפסה וההסתברות להדפסה חוזרת. הדבר החשוב ביותר הוא להשוות את קווי המתאר שהודפסו מגלופת המפתח, שנעשתה על פי הרישום של האמן. יש לערוך השוואה של כל הקווים כולל הקליגרפיה ולראות כיצד הם מסתיימים או האם יש שינויים בעוביים, בכיוון או בזווית שלהם. בבדיקה מעמיקה עולה, שכמעט בכל ההעתקים יש הבדלים שאינם תואמים את קווי המתאר של ההדפס המקורי. חשוב לזכור שההדפסים המקוריים נעשו בעבודת יד וגם ביניהם יש הבדלים קטנים שנובעים מבלאי של הגלופות, גודל נייר שונה במקצת, צבעים שהתערבבו או נספגו בנייר באופן שונה, או שהדַפָסים השתמשו בלחץ לא שווה בשעת ההדפסה באזורים מקבילים בעותקים שונים. הבדלים אלו נפוצים יותר כאשר מדובר בהדפסת לוחות הצבע.
גם לנייר בו השתמשו להדפסה איכות המיוחדת לו. אך אין להסתמך רק על בחינת הנייר כדי לדעת אם ההדפס הוא מקורי משום שבתקופת מייג'י השתמשו באותו סוג נייר להדפסת רפרודוקציות. בהדפסים מוקדמים ניתן לראות את התמונה מן הצד האחורי של הנייר בעוד בעותקים מודרניים רבים הדבר לא נראה. כמו כן, גודל הנייר השתנה. נראה כי הנייר גדול יותר בהדפסים מאוחרים. עובי הנייר העשוי בעבודת יד יכול להשתנות אף הוא. נייר מודרני הרבה פעמים קשיח יותר וחלק יותר מאשר נייר עתיק. גם לאופן בו ההדפס נשמר יכולה להיות השפעה על הנייר. למשל, הדפס שהודבק למשטח כלשהו או לנייר שאינו נטול חומצה, יהיה בעל טקסטורה שונה מזו של הדפס שנשמר בתנאים טובים.
מרכיב אחר בתהליך הזיהוי נעוץ באיכות הגילוף של גלופות העץ ובהדפסה עצמה. באופן כללי בהדפסים מתקופת אדו לקווים המגולפים אופי "קליגרפי" יותר מאשר לקווים ברפרודוקציות מודרניות. בהדפסים המקוריים הקווים נראים כמעט כמשיכות מכחול גם בגלל יכולת הספיגה הגדולה יותר של הנייר וברפרודוקציות מן המאה העשרים ואילך ניכרת נטייה לקווים חדים, מוגדרים ואחידים יותר. אך כמובן שיש יוצאים מן הכלל, ולכן יש לשקול גם נושא זה בזהירות.
ניתן לבחון מקוריותו של הדפס גם מתוך לימוד הצבעים בהם השתמשו להדפסה. במאות ה־18 וה־19 השתמשו בצבעים מהם ניתן היה להפיק גוונים מסוימים בעלי שקיפות וטקסטורה ייחודית שרק עין מיומנת יכולה לזהות. באופן כללי שקיפות הצבע והאופן בו הוא נספג בנייר הם שיוצרים את ההבדל. לעתים הצבעים בהדפסים שונו (דפסים ומוציאים לאור ערכו לעתים קרובות ניסיונות הדפסה עם צבעים שונים). אך גם את בחינת הצבעים יש לשקול בזהירות משום שצבעים יכלו להשתנות גם כתוצאה מחשיפה ממושכת לאור. לעומת זאת, דוגמת סיבי העץ של גלופות שהודפסו בשטחים גדולים היא כטביעת אצבע. זוהי השוואה פשוטה שכל אחד יכול לערוך.
בחינה של גודל ההדפס יכולה אף היא לסייע. אך בדרך כלל ההעתקים המאוחרים נעשו בגודל של ההדפסים המקוריים. לפיכך בבדיקה של הדפס יש לקחת בחשבון את כל המרכיבים ולא רק אחד מהם. יש לזכור שמוציאים לאור לא השקיעו ממון או מאמץ בהדפסת הדפסים שלא היו פופולריים מספיק משום שאלו לא היו נמכרים היטב.