התערוכה מציגה יצירות של אמנים ומעצבים יפנים עכשוויים שקיבלו השראתם מיצירותיו של האמן הנודע טושוסאי שאראקו (Toshusai Sharaku; פעיל בשנים 1795-1794).
שאראקו הוא אחד האמנים המופלאים שיצרו הדפסי עץ מז'אנר האוקיו־א (תמונות מן העולם הצף). בין מאה וארבעים הדפסיו המוכרים היום, מצויה סדרה של עשרים ושמונה דיוקנאות של שחקני קאבוקי מן התקופה המוקדמת של יצירתו. הדפסיו צבעוניים, אך מספר הצבעים שהשתמש בהם האמן מועט יחסית.
הקומפוזיציה הפשוטה בהדפסיו מורכבת ממרכיבי הפנים (פה, אף, עיניים אוזניים וכדומה), הידיים והחזה של הדמות, על רקע נציץ. כשמביטים ביצירותיו הן נחרטות מיד בזיכרון בגלל כוחן המיוחד. שאראקו לא ביקש ליצור דיוקן ריאליסטי אלא לחשוף את המאפיינים האישיים הפנימיים של הדמות המסתתרים מתחת לאיפור הכבד של שחקן הקאבוקי. למשל, בהדפס של מאטסומוטו קושירו ה־IV בתפקיד גורוביי, סוחר הדגים מסאנייה, מתואר האיש שעזר לשתי אחיות לנקום את רצח אביהן, כדמות אצילה. אך השחקן היה ידוע כטיפוס לוחמני והדבר ניכר בהדפס. בתקופה שהדפסי שחקנים ביטאו את טעמם של בני המעמד הנמוך, הדפסיו של שאראקו נחשבו לאוונגרד בזכות המבט הקפוא, העיוות וההגזמה בהבעות הפנים של הדמויות. הדפסים גרוטסקיים אלה עוררו קרוב לוודאי תדהמה בקרב הקהל שהעדיף את הדפסי הקאבוקי הסטנדרטיים של אמני אסכולת קאטסוקאווה (Katsukawa) או את הדפסי הנשים היפות של קיטאגאווה אוטאמארו (Kitagawa Utamaro; 1806-1753).
יצירותיהם של האמנים והמעצבים היפנים העכשוויים משקפות את הקשר בין העיצוב הגראפי של ימינו ובין זה של ז'אנר האוקיו־א המסורתי. כמו כן, יש בהן ביטוי למגוון הרחב של הגישות האמנותיות של האמנים. כל אמן מתמודד עם הנושא בדרכו ובחומרים שונים.
בתערוכה שלושה חלקים החוברים יחדיו. בחלק האחד מוצגות עשרים ושמונה רפרודוקציות של הדפסי הדיוקנאות של שאראקו, שהוכנו על ידי מכון אדאצ'י להדפסי עץ. הסדרה מתבססת על מחזות קאבוקי וקיוגן שהוצגו במאי, 1974, בתיאטרון הקאבוקי באדו. הרפרודוקציות נאמנות להדפסים המקוריים, שמעטים מהם שרדו. כשש מאות עותקים של הדפסים של שאראקו מצויים היום בכל העולם. בהשוואה להדפסים המקוריים שצבעם דהה, הרפרודוקציות הן בצבעים חיים ויפים.
בחלק השני, העוסק באמנות גראפית, מוצגות עשרים ושמונה כרזות של עשרים ושמונה מעצבים עכשוויים מהבולטים ביותר הפועלים ביפן. היצירות מקבילות להדפסי הדיוקנאות של שאראקו והן מבחר מתוך שישים ושבע יצירות שהוצגו בתערוכה "מאתיים שנה לשאראקו", שתוכננה על ידי פוקודה שיגאו (Fukuda Shigeo) ואורגנה על ידי עיתון מאיניצ'י (Mainichi Shimbun). את יצירתם מאפיין בידוד של אחד ממרכיבי הפנים בדיוקנאות של שאראקו, כגון העיניים, הגבות, הפה, השיער, או הידיים, והעמדה מחודשת של מרכיב זה בכרזה. בגלל הביטוי הגראפי המאפיין את הדפסי העץ והציטוט המופיע בכרזות, הקשר אל היצירה המקורית של שאראקו בולט. כמו כן, הדפסים וכרזות הם מדיומים שניתן להכין עותקים רבים של כל יצירה. הפצת העתקי ההדפסים קירבה את האמנות לחיי היומיום בתקופת אדו (Edo; 1868-1603), כשם שהעיצוב הגראפי בימינו מטפל בנושאים המעניינים את החברה והופך אותם לאמנות חזותית זמינה. ההדפסים המסורתיים והכרזות העכשוויות עוסקים בנושאים הקשורים לחיי היומיום ונחשבים לאחד מאמצעי התקשורת הפופולריים.
החלק השלישי הוא מחווה של הוקרה לאמן שאראקו, ובו אחת עשרה יצירות אמנות עכשוויות שנעשו על ידי אמנים יפנים צעירים ובהן פיסול, ציור, צילום, קרמיקה והדפס. בהשוואה לגרפיקה הקרובה להדפס, יצירות האמנות האלה, אשר רובן נוצרו במיוחד לתערוכה, הן עולם נפרד לחלוטין מהדפסי האוקיו־א. אמנים מספר אמנם השתמשו בדמויות של שאראקו כבסיס ליצירתם, אך עבודותיהם של אמנים אחרים אינן מגלות קשר ויזואלי מידי עם יצירותיו. הבסיס ליצירות אלה לא היה בהכרח שימוש במרכיבים מתוך עבודותיו של שאראקו, אלא התפיסה האישית של האמנים את רוח היצירה של שאראקו. לפיכך, גם אם ביצירות אלה נראה אזכור להדפסיו של שאראקו, היצירות הן אישיות וחדשניות. האמנים העכשוויים לא תמיד החמיאו לעבודותיו של שאראקו אלא יצרו יצירה שסגנונה הבסיסי שונה אך משקף את רחשי ליבם.
הגישה המיוחדת והתפיסה האישית של יצירתו של שאראקו על ידי האמנים העכשוויים מוכיחה את הקסם הייחודי של אמן מופלא זה, ומציגה תהודה מעניינת בין הדפסי העץ המסורתיים והעיצוב היפני בן־ימינו. התערוכה מוצגת באדיבות קרן יפן ושגרירות יפן בישראל ועל כך נתונה להם תודתנו.