בשנת 1600 לספירה נסחפה לחופי קיושו אנייה הולנדית ועל סיפונה נווט בריטי בשם ויליאם אדמס (נפטר 1620). אדמס נשאר ביפן כיועץ השוגון לענייני סחר עם המערב. הוא פעל לפיתוח קשרי המסחר של יפן עם הולנד ואנגליה והזהיר את השוגון מפני הפורטוגזים והספרדים ומפני המיסיונריות של הכנסייה הקתולית. בשנת 1614 פורסם ביפן צו שהוציא את הנצרות מחוץ לחוק והמיסיונרים הזרים צוו לעזוב את יפן. בשנת 1624 צוו גם הסוחרים הספרדים לעזוב את יפן ובשנת 1636 גורשו הפורטוגזים. הסוחרים הבריטים אמנם לא צוו לעשות כן אך הגיעו למסקנה שבתנאים מגבילים הסחר עם יפן אינו משתלם עבורם והחליטו לעזוב מרצונם. כך החלה ביפן תקופה של הסתגרות (Sakoku) שנמשכה מעל ל־200 שנה.
הסוחרים ההולנדים, לעומת זאת, החליטו להישאר ביפן ובשנת 1641 צוו להתגורר באי המלאכותי דשימה (Deshima) שעל יד נאגאסאקי. האי, שהיה בגודל של כחצי קמ"ר, חובר לחוף בגשר ורק מספר מוגבל של תושבים הולנדים הורשו לחיות בו. כך זכו ההולנדים במונופול על הסחר של יפן עם המערב במשך שנות ההסתגרות. גם סוחרים סינים הורשו להישאר ביפן אך בשנת 1866 הוגבלו מגוריהם לשטח מתוחם של 180 מ"ר במפרץ שליד דשימה.
הדפסי עץ שנוצרו בנאגאסאקי (Nagasaki-e; תמונות נאגאסאקי) בין השנים 1850-1750 הנציחו את הזרים שהגיעו לנמל היחיד אליו הותרה כניסתם. בהדפסים מתוארות דמויותיהם של תושבים או סוחרים הולנדים, לבושם המיוחד, מנהגיהם כמו למשל ישיבה על כיסאות סביב שולחן, וחפציהם האקזוטיים כגון סכין ומזלג בו הם משתמשים בזמן הארוחה. כמו כן, תוארו בהדפסים גם סוחרים סינים שהורשו לבקר במקדשיהם שבעיר כדי לערוך טקסים דתיים. תחילה, התמונות נמכרו כמזכרות (Nagasaki Miyage) זולות למבקרים שהגיעו לעיר מאזורים אחרים של הארץ. רוב האמנים המקומיים שהנציחו את ההולנדים והסינים ביצירותיהם לא היו ידועים אך ההדפסיהם הם בעלי ערך היסטורי ואמנותי רב.
הדפסי נאגאסאקי שונים בסגנון ובטכניקה מהדפסי האוקיו־א
(Ukiyo-e; "תמונות העולם הצף") שעוסקים בחיי היום יום של היפנים בארצם הם. הדפסי נאגאסאקי הודפסו על נייר באיכות ירודה ונצבעו ביד או בעזרת הדפסת סטנסיל והושפעו בעיקר מהדפסים אירופאים ומן הציור הסיני. רק בשלהי תקופת אדו (Edo 1868-1603) החלו האמנים להדפיס צבעים שונים מלוחות עץ נפרדים כפי שנעשה בהדפסי האוקיו־א.
תקופת ההסגרות של יפן הגיעה לסיומה בשנת 1854 כאשר הקומודור האמריקאי מתיו פרי מלווה באוניות מלחמה הטיל עוגן במפרץ אדו. היפנים כינו את ספינות הקיטור האמריקאיות "האוניות השחורות" בגלל צבען. פרי דרש כי יפן תפתח את שעריה, ובחודש מרץ חתמו נציגי השוגון על הסכם ידידות ושלום עם ארצות הברית. הדבר הוביל לכך שבשנת 1858 חתמה יפן הסכם סחר עם חמש מדינות: אמריקה, בריטניה, הולנד, צרפת ורוסיה וכמה נמלים נפתחו לזרים. בשנת 1860 העניקה ממשלת השוגון לזרים את כפר הדייגים יוקוהאמה (Yokohama) דרומית לאדו (היום טוקיו) כדי שיבנו שם את מקום מגורם. הם בנו בתים מלבנים בסגנון מערבי והעיר הפכה למרכז הסחר הבינלאומי של יפן. בשנת 1869 חיו ביוקוהאמה כששה עשר אלף זרים לערך שייצאו מיפן תה, כותנה ופקעות משי וייבאו אליה כל סחורה אחרת. ברחובותיה של יוקוהאמה יכלו היפנים ללמוד על הלבוש, האוכל, המגורים והמנהגים המערביים. זרים שהגיעו לשם משנחאי הביאו עמם גם משרתים סינים. פתיחת שערי יפן הביאה למהפכה חברתית ששמה את הקץ לשלטון הפאודלי.
ההדפסים המכונים יוקוהאמה־א (Yokohama-e; תמונות יוקוהאמה) מתארים את העיר יוקוהאמה ואת תושביה הזרים משנת 1859 ועד שנות ה־70 של המאה ה־19. הם נמכרו בחנויות ספרים קטנות, בדרך כלל בסדרות של חמש תמונות (כמספר חמשת המדינות הזרות שאזרחיהן התגוררו ביפן) או של שש תמונות בתוספת סין שאמנם לא הייתה חתומה על הסכם הסחר אך הותר לה לסחור עם יפן. ההדפסים זכו לפופולריות רבה שכן מעל ל־500 עיצובים להדפסים שונים נוצרו על ידי 31 אמנים ופורסמו על ידי כ־50 מוציאים לאור בשנים 1862-1858.
רוב הדפסי יוקוהאמה שהוצאו לאור באדו נעשו על ידי אמנים מאסכולת אוטאגאווה וביניהם, אוטאגאווה יושיאיקו (Utagawa Yoshiiku; 1904-1833), אוטאגאווה יושיקאזו
(Utagawa Yoshkazu; פעיל בערך 1870-1850) ואוטאגאווה יושיטורה (Utagawa Yoshitora; פעיל בערך 1880-1850).
יוקוהאמה לא הייתה רחוקה מאדו אך באותה עת היה אסור ליפנים או לזרים לנוע בדרכים בחופשיות. כתוצאה מכך, רוב האמנים ביססו את עיצוביהם להדפסים על עיתונים וכתבי עת מערביים שהחלו להגיע ליפן באותה תקופה. מהם הם שאבו את הידע שלהם על המראה של הזרים והמבנים שבנו. הדבר הוביל לטעות מעניינת במספר הדפסים. למשל בהדפס המתאר "תושבים זרים נהנים במסיבה" של אוטאגאווה יושיקאזו נשקף נמל יוקוהאמה מן החלון אך למעשה מתוארת בו הופעה שנערכה לכבוד השגרירות היפנית הראשונה בשנת 1860 במלון וילארד (היום וילארד אינטר קונטיננטל) בוושינגטון. הילדה שנראית במרכז התמונה רוקדת בנשף הילדים בחודש מאי. האמן בוודאי לא היה מודע למקום בו נערכה החגיגה ואף הוסיף לתמונה שעון קיר אותו ראה בהדפסים שתיארו את ההולנדים בדשימה. אחד הפורמטים הנפוצים להדפסי יוקוהאמה היה הטריפטיך.
בהדפסים ניכר כי היפנים הוקסמו מן הלבוש, המנהגים המוזרים והעיסוקים של התושבים הזרים. בהשראת המתיישבים הזרים הראשונים תוארו בהדפסים גם נופים דמיוניים של ארצות זרות כמו למשל בהדפס הכחול של אוטאגווה יושיקאזו בו נראה נופה של העיר וושינגטון. מאמצם של האמנים היפנים להנציח את התושבים והסוחרים זרים הוביל גם לתיאורם בהומור. למשל בהדפס של הירושיגה ה־II (1869-1826) נראית אישה אמריקאית כשראשה עטור נוצות של צ'יף אינדיאני. בשל כך ההדפסים הללו התחבבו גם על הזרים עצמם.
בתערוכה מוצגים גם הדפסים צבעוניים מתקופת מייג'י
(1912-1868) המנציחים את ההשפעה שהייתה לתרבות המערבים על התרבות היפנית הבאה לידי ביטוי בשימוש בלבוש המערבי ובבניית מבנים מערביים.