תערוכה חדשה: אדמה, מים, רוח, אש... וריקות

אדמה, מים, רוח, אש... וריקות הם האלמנטים המרכיבים את היקום כולו.

הם חלק מדוקטרינה קדומה שעשתה בהם שימוש כאמצעי לפתרון בעיות, ומאז הם חלקים בלתי נפרדים ממגוון דיסציפלינות של פילוסופיה, אמנות, רפואה, אסטרולוגיה ואפילו בפוליטיקה. החיבור בין האלמנטים מדגיש את התפיסה הבסיסית לפיה הם מזינים זה את זה, וכל מרכיב בעולמנו תלוי הדדית במרכיב אחר ואיננו מתקיים כאלמנט נפרד. כך למשל, המים מזינים את האדמה והעצים מזינים את האש, אך בה בעת, המים מכניעים את האש והאדמה כובשת את המים, והם מקיימים שני פנים של יחסי גומלין החיוניים לשימור האיזון ביקום. האלמנט החמישי – החלל / ריקות – הוא הבסיס המאפשר לכל ארבעת האלמנטים להיות בפעולה מתמדת, נתונים לשינויים מתמידים, והוא מדגיש את המהות התהליכית ולא את מהות החומר שלהם. תערוכה זו מבקשת להאיר את כל חמשת האלמנטים באור האמנות ולהציג את יחסי הגומלין ביניהם באמצעות היצירות המוצגות בה: ציורי דיו מסורתיים מאוסף איתמר פרוקצ'ה, צילומים מקולפים של האמנית מאיה כהן-לוי, עבודות וידיאו של האמן יוקי היראקאווה והאמן מיזונו קאצונורי, עבודות אינדיגו של האמנית יעל הרניק ומבחר יצירות מודרניות מאוסף המוזיאון.

"גנים יפניים אינם מבקשים ליצור אשליה ריאליסטית של נוף, אלא רק לרמוז על אווירה כללית של 'הר ומים' במרחב מצומצם, כך שיראה כאילו יד אדם סייעה בתכנונו, אך לא הכתיבה אותו. גנן הזן אינו שואף לכפות את כוונותיו על צורות טבעיות, אלא מקפיד לעקוב אחר 'הכוונה נטולת ההתכוונות' של הצורות עצמן, מה שמצריך מיומנות ותשומת לב מופלגים. לאמיתו של דבר הגנן אינו מפסיק לגזום, לקצץ, לתרבת ולביית את צמחיו, אבל הוא עושה זאת כמי שהוא בעצמו חלק מהגן ולא מנהל מבחוץ. הוא אינו מתערב בטבע שכן הוא עצמו הטבע, והוא מטפח כמי שאינו מטפח, ולכן הגן מלאכותי מאוד ובו זמנית טבעי לגמרי!" (אלן ווטס, דרך הזן, 1957)

במרחב הגלריה המצומצם מבקש "הגן התחום" לרמוז באמצעים חזותיים על אווירה כללית של גן יפני, ובמילים אחרות, על אווירה של "הר ומים". הקווים הישרים של החצץ המגורף לאורכו של הגן והשילוב בינם לבין צורת הגירוף המעוגלת סביב האבנים השקועות בו - הצורות הבסיסיות של "גן הזן היבש" (קארסאנסוי), ובנוסף, תפיסת החלל בגן שבו רב הריק על המלא, נוכחים ביצירות המוצגות בחלל זה. גן הזן הוא גן המזמן התבוננות, התמקדות ושקט פנימי, והמבקרים בתערוכה מוזמנים להחליף את ההתבוננות בגן בהתבוננות ביצירות (וידיאו, ציורי דיו, טקסטיל והדפסים מודרניים), שנוצרו בהשראתו.

בפרויקט ייחודי, הוקם בפטיו של המוזיאון, מיצב במבוק המתכתב עם העצים הנטועים בו בידי אמן הבמבוק טאקאיוקי שימיזו שהגיע ארצה מעיירת הבמבוק בפו בדרום יפן, במיוחד למטרה זו. בשיתוף פעולה מיוחד, יצרו אמן הבמבוק שימיזו ואמנית הקרמיקה הוותיקה עירית אבא את הפרויקט "מחוץ לקופסה", שדרכו בחנו את החיבור בין שני החומרים, חימר (אדמה) ובמבוק.

בחלל התערוכה "קולות הנהר" מבחר יצירות של אמנית הטקסטיל יעל הרניק שיוצרת בטכניקה יפנית מסורתית אך בדרכה היצירתית עבודותיה מבשרות חדשנות והזמנה למבט עכשווי על המסורת. בדומה לציורי דיו יפניים, יוצרת הרניק עולם עשיר של גוונים על ידי שימוש בצבען אחד בלבד, האינדיגו. שלא כמקובל היא צובעת בדים המאתגרים את הטכניקה ומחליפה את בד הכותנה השכיח במשי וקטיפה. המפגש עם יצירותיה של הרניק מזמן לא רק הנאה אסתטית, ממנו בוקעים קולות הנהר, הקפלים גלים הם והבד הוא מים.

"התפוגגות" הוא מקבץ של שלוש יצירות "עלה קפוא", "עץ נעלם" ו-"נרות נופלים", של אמן הווידאו היראקאווה יוקי. היצירות הן הזמנה למסע במרחב ובזמן. לא לתקופה או מקום אחר, אלא לכאן ועכשיו. הצופים מוזמנים לחוות מצב קיומי של ארעיות, התפוגגות ושבריריות – מן המלא והנוכח אל הריקות וההיעלמות המוחלטת. היצירות של היראקאווה הן מטפורה למצבו הקיומי של האדם המשתנה תדיר בדומה לטבע שסביבו. ליצירות של היראקאווה איכות שירית מלנכולית ולירית. בשלוש היצירות שבתערוכה מציג היראקאווה את היסודות המרכיבים את היקום - אדמה, אוויר, מים, אש וריקות.

יאסוהירו סוזוקי - "ישות אווירית"
במסגרת תערוכת היחיד שהוצגה במוזיאון מסתיו 2021 ועד קיץ 2022 הציג סוזוקי את היצירה "ישות אווירית". היצירה, העשויה ויניל דק ושקוף, הוצבה במעלה גרם המדרגות אל הקומה השנייה. הווניל הדק מסמל את הגבול שבין האדם לסביבתו והשקיפות את העדרו של החיץ. כך מתמזגת הישות עם סביבתה באופן ויזואלי. בעקבות ביקורו בארץ צילם האמן את הישות האווירית באתרים ונופים מישראל וביניהם, ים המלח, ירושלים, אנדרטת חטיבת הנגב, חיפה ותל אביב. לצד הנופים המקומיים מוצגים גם צילומים של היצירה בשמי יפן.

מיזונו קאצונורי, יליד 1982, מים נופלים, 2007

לאתר התערוכה לחצ.י כאן