תערוכות

בשנת 1600 לספירה נסחפה לחופי קיושו אנייה הולנדית ועל סיפונה נווט בריטי בשם ויליאם אדמס (נפטר 1620). אדמס נשאר ביפן כיועץ השוגון לענייני סחר עם המערב.

מושג מאנגה (Manga), "ציורים אקראיים", הופיע לראשונה במאה ה־19. מאחר שהמאנגה, המצויירים באופן חופשי על הדף, הם רישומים מלאי הומור נקשר המושג לציורים קומיים.

ה"האשירה־א" (Hashira-e; תמונות עמוד) הם הדפסי עץ בעלי מידות מיוחדות: אורכם כ־70 ס"מ ורוחבם כ־12 ס"מ והם נפוצו ביפן ממחצית המאה ה־18 ועד מחצית המאה ה־19.

ג'ורג' וייל נולד בווינה בשנת 1938, ושנה לאחר מכן, עברה משפחתו לאנגליה. וייל למד בבית הספר המרכזי לאמנות ואומנות ובבית הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון. בימי לימודיו, בשנת 1956, הקים סדנה לעיצוב ולייצור תכשיטים ועם זאת הוסיף לפסל ולצייר.

פריחת הדובדבן (Sakura) מייצגת יותר מכול את בוא האביב ביפן. הסאקורה הוא סוג של עץ דובדבן שאינו מניב פירות. פריחתו הקצרה, כשבוע ימים בלבד, מסמלת את העולם החולף וצבעו הלבן ורדרד את ערכי הטוהר והפשטות היפניים המסורתיים.

בראשית המאה העשרים יובאה ליפן לראשונה טכניקת הכרומו־ליטוגרפיה לדפוס. באותה עת הופיעה סדרת כרזות שנושאה היה נשים יפות. הכרזות מוסגרו והוצגו באולם סגור ולא הודבקו על לוחות מודעות ברחובות כמקובל במערב.

האמנות היפנית המודרנית היא קוסמופוליטית בעיקר בשל מהירות השגת המידע, הניידות של האמנים והתערוכות הבינלאומיות שהם נוטלים בהן חלק.

ינשוף, עורב, או דמות נזיר נודד במרחבי שלג אינסופיים, המוצגים בהומור שנון בהדפסי עץ במונו־כרום שחור עם שני כתמים אדומים קטנים על נייר מחוספס, הם סימני ההיכר שהיצירה אינה אלא של האמן אקיאמה איוואו (Akiyama Iwao).

ציוריו של שיגרו מאטסוזאקי (Shigeru Matsuzaki), כמו איורים לספרי אגדות לילדים, לוקחים אותנו למסע בעולם קסום של חלומות.

יפן, השוכנת בשרשרת איים בלב ים ממזרח ליבשת אסיה, היא ארץ שהטבע חנן אותה בשפע מים מתוקים ובמשקעים הממלאים את נהרותיה ואגמיה, ובמפלי מים לרוב.