הדפסי האוקיו־א המסורתיים (Ukiyo-e; תמונות מן העולם החולף) היו מן ההישגים האמנותיים החשובים של תקופת אדו (Edo; 1868-1603) שהחלה שוקעת עם מותו של האמן אנדו הירושיגה (Ando Hiroshige) בשנת 1858. תרמו לכך גם פתיחת שערי יפן למערב בשנת 1853 ורסטורציית מייג'י (1868) שהובילו, בין היתר, לתגליות חדשות מבחינה אמנותית. באותה תקופה יפן הייתה חשופה במיוחד להשפעה של האמנות האירופאית, אך היו מי שהכירו בשימורה של האמנות המסורתית.
מרבית האמנים שפעלו במחצית השניה של המאה ה־19 היו תלמידיהם של אוטאגאווה קוניושי (Utagawa Kuniyoshi), אוטאגאווה קוניסאדה (Utagawa Kunisada) ואנדו הירושיגה אולם הם השתמשו בצבעים בהירים ובגוונים דומיננטיים כגון אדום וסגול. צבעוניות מופרזת זו עמדה בניגוד גמור לצבעיהם הליריים של אמני ההדפס המסורתי, ולפיכך, ראו בהם בני התקופה הדפסים בסגנון מערבי. לאחר תקופה קצרה שבה הוצפה יפן בהדפסים אלו החלו מספר אמנים יפנים, וביניהם קאוואסה האסוי (Kawase Hasui; 1957-1883) לחפש את הפשרה האסתטית בין האמנות המסורתית לבין ההשפעה המערבית. תנועת אמנות זו נקראה שין־האנגה (Shin-Hanga; הדפסים חדשים) והיא פעלה בעיקר בשלושים השנים הראשונות של המאה העשרים.
האסוי, בעידודו של המו"ל וואטאנבה שוזאבורו (Watanabe Shozaburo), היה מבין אמני ההדפס המסורתי הבולטים אשר ניסו להחיות אמנות זו אך בה בשעה הם פיתחו את היסודות הריאליסטיים שהחלו להופיע בה כבר בשלהי המאה ה־18. בעבודותיו מראשית המאה העשרים, המוצגות בתערוכה, נראה כי הוא הצליח לשלב בהדפסיו את היסודות האסתטיים האירופאיים החדשניים של תקופתו. שילובם של יסודות מערביים חדשים, כמו פרספקטיבה מדעית וריאליזם, נבע מן הרצון להציל את אמנות ההדפס הגוועת. המחשה ריאליסטית או תיאור צילומים של נוף במובן המערבי היו חידוש ליפנים, והאסוי השתדל מאוד ליצור אשליה של שלג או השתקפות ריאליסטית במימי נהר או אגם. לכן הדפסיו מציינים את שלב המעבר בהדפס היפני ממסורתי למודרני. עם זאת, הדפסיו נעשו בתהליכי ההדפס המסורתי: הוא רשם את התמונה, הגלף הכין את הגלופה, והדפס הדפיס את היצירה שהוצאה לשוק על ידי מו"ל מקצועי.
בהדפסים אלו שנמכרו בעיקר לזרים, האסוי הצליח לא רק לשמר את אמנות האוקיו־א אלא אף לעלות עליה מבחינה אמנותית וטכנית. עם זאת, אימוץ חטוף של תרבות חדשה גרם לכך שהאמנות המסורתית איבדה את רוחה וערכיה בניסיונה לחקות את הטבע כדי להשיג ריאליזם מושלם. וכך, בתקופה שהאמנים האירופאים חפשו דרך לברוח מן האמנות הריאליסטית המסורתית ופנו אל ההדפס היפני המסורתי, האומנים היפנים הושפעו מן הריאליזם המערבי והפרספקטיבה המדעית המערבית, כלומר מן הטכניקה שאומני המערב נטשו. הדבר סימל את קיצה של אמנות ההדפס היפנית המסורתית.
קאוואסה האסוי יצר כ־416 הדפסים בימי חייו, אשר רובם הוצאו לאור על ידי וואטאנאבה שוזאבורו. בשריפות שפרצו, בשנת 1923, עקב רעידת האדמה שהחריבה את טוקיו, אבדו כל לוחות העץ של הדפסיו. כל ההדפסים שמוטבע עליהם חותם עגול ובתוכו שלוש טיפות מים (sui) הודפסו על ידי האסוי לאחר רעידת האדמה. בשנת 1956 קיבל קאוואסה האסוי את התואר "אוצר לאומי חי" כמי ששימר את אמנות הדפסי העץ המסורתיים.