אמי פוג'יי נולדה במחוז אקיטה בשנת 1939. בשנים 1968-1966 עבדה במפעל לקרמיקה. היא למדה כלכלה ועיצוב גרפי באוניברסיטת מוסאשינו ביפן, ואמנות ברויאל קולג' לאמנות בלונדון ובאסכואלה מאסאנה בספרד.
פוג'יי מתגוררת בשבדיה משום שבשנות השישים היה קשה לה, בהיותה אישה, להיות אמנית קרמיקה ביפן. היא מקיימת תערוכות רבות בארצות סקנדינביה וביפן. פוג'יי מעדיפה ליצור כלי קרמיקה שימושיים לחיי היום יום על פני כלים שתפקידם דקורטיבי בלבד. לכן יש ליצירותיה ניחוח מסורתי. בתערוכה זו מוצגים כלי טקס תה יפניים פרי יצירתה.
מנהג שתיית התה הובא ליפן מסין במאה ה-13 על ידי נזירי זן. הנזירים שתו תה כמשקה מעורר בזמן מדיטציה. שתיית התה התפתחה לטקס המכונה ביפנית סאדו או צ'אדו. במאות ה-15
וה-16 היו כללי הטקס לאמנות מורכבת של תנועות ומחוות אסתטיות. לצד טקס התה התפתח גם הטעם המיוחד של כלי הקרמיקה, ציורי הדיו, הארכיטקטורה, אמנות סידור הפרחים ועוד. שני סגנונות אמנותיים שונים התפתחו באותה תקופה: סגנון השמור למורי התה ולנזירי הזן, שהיה מאופק בצבעיון ובכלי הקרמיקה שהיו בעלי צורות מיוחדות והתאפיינו בפשטות מכוונת ובקרבה לטבע; והסגנון שאפיין את מעמד האצולה האלגנטי, שכליו צבעוניים ודקורטיביים. אך, היו אלו כלי הנזירים שהביאו לפיתוח החוש האסתטי המיוחד ליפן.
כלי הקרמיקה היפניים המשמשים בטקס התה עומדים בניגוד גמור לכלי החרסינה שהובאו מסין וכלי הסלדון שהובאו מקוריאה. בעוד הכלים הסיניים העדינים שואפים להידור, לשלמות ולשכלול הטכניקה, בכלי התה היפניים ניכרת השפעת הקרמיקה היפנית הפרהיסטורית שהתאפיינה בכלים פשוטים, כבדים וחסרי סימטריה.
בקעריות המשמשות בטקס התה מצליחה פוג'יי להביע את אהבתה לחומר, יש בהן ניחוח של כפריות. כלי החרס פשוטים לכאורה ומעובדים בגסות מכוונת. סן נו ריקו (Sen no Rikyu; 1591-1522), אמן טקס התה, ראה בשלווה ובפשטות אמצעים לביטוי אסתטי. כללים אלו הביאו להתפתחות הטעם היפני שניתן לסכמו בשני מושגים עיקריים: וואבי (Wabi) וסאבי (Sabi). וואבי משמעו תחושת בדידות ופשטות, וסאבי מתייחס לדבר המעביר הרגשה של משהו ישן ועתיק. הכלים של פוג'יי מעבירים תחושות אלו, אך בפירוש אינם נאיביים. יש בהם חוסר שיווי משקל וכל אחד מהם הוא בעל צורה שונה וזיגוג מחוספס. עיצובם נראה כאילו הוא נטול עיצוב ונעשה על ידי כוחות הטבע. העיטור על הכלים עדין, פוג'יי הוסיפה אותו ביד חופשית.
קעריות הראקו של פוג'יי עשויות בעבודת יד על פי מיטב המסורת היפנית, אך גם באובניים, ונשרפות באש נמוכה. כלים אלו גסים אך מצטיינים ברבגוניות ובדמיון, ויש להם סגולה פיסולית - תכונה שמקורה בקרמיקה של תרבות ג'ומון (Jomon; דגם חבל או הדפס חבל) המתוארכת לאלף החמישי לפני הספירה ועד לסף הספירה הנוצרית. היפנים מצאו סיפוק בתחושה האורגנית המחוספסת של החומר ובצורות שאינן סמטריות ואין בהן תחושה של מעשה אובניים.
קעריות התה פשוטות, ובפשטותן טמון כוחן. אין הן מרוחקות מן החומר שממנו נוצרו, וניכרת בהן טביעת ידה של פוג'יי. אמני התה הם אמני טעם ורגש. טקס התה ניחן בהרמוניה, יראת כבוד ושלוות נפש הגורמים להעריך ולו לרגע קט את כלי הקרמיקה והעצמים הצנועים ביותר המשרתים טקס זה. כלי הקרמיקה של פוג'יי מוערכים על ידי מקוריותה וכושרה לתת להם ביטוי אישי - מאפיינים המקנים לכלים חיים משלהם.