זאב (וילהלם) אלכסנדרוביץ' (קרקוב, 1905 - תל אביב, 1992) היה בן יחיד למשפחת סוחרי נייר אמידה. בצעירותו זכה לחינוך עברי וציוני. את מצלמתו הראשונה קיבל בנעוריו במתנה מדודתו. הוריו קיוו כי לכשיגדל יעבוד בעסק המשפחתי, אך הוא היה נחוש לחיות את חייו כרצונו ועם סיום לימודיו יצא לטייל בפולין ובארצות אחרות, כשמצלמה על כתפו.
זאב אלכסנדרוביץ' מעולם לא למד צילום באופן פורמלי ונהג להגדיר עצמו "צלם חובב". אחת עשרה שנים לאחר מותו נמצאו בביתו בתל אביב, בדרך מקרה, אלפי תשלילים מגולגלים בקופסאות פח במזוודה ישנה. מרבית הצילומים צולמו בארצות שביקר בהן, וגם בישראל. התצלומים צולמו בשנים 1936-1931 בשתי מצלמות לייקה על סרטי 35 מ"מ שחור־לבן. רובם לא הודפסו בימי חייו. בשנת 1934, בעיצומו של מסע חובק עולם, הגיע זאב אלכסנדרוביץ' ליפן. הוא שהה בה פחות מחודש ימים וצילם כאלפיים צילומים.
אלכסנדרוביץ' החל את תיעוד המסע ליפן כבר באנייה שיצאה מסן פרנסיסקו לנמל יוקוהאמה. יחד עמו הפליגו יפנים רבים שנולדו באמריקה. על סיפון האנייה צילם קבוצת יפנים שהתאמנו בלוחמה בחרב (Kendo) בחרבות אימון מיוחדות עשויות במבוק חצוי
(shinai). הוא התיידד עמם ושאל בתום לב האם יוכל לראות את הקיסר. הם הביטו בו כעל מי שאינו מבין דבר על יפן, שכן באותם ימים היה הדבר אסור. "אבל ביקרתי בארמונו בזמן שלא היה בבית", כתב ביומן מסעו.
בביקורו ביפן צילם אלכסנדרוביץ' ערים ואתרים רבים: טוקיו, קיוטו, נארה, ניקו ועוד. אך לא רק את המקומות בהם טייל לכד בעדשת המצלמה שלו. מתצלומיו ניכרת בעיקר אהבתו לבני האדם שהנציח במזיגה נדירה של רגישות וצלילות ראייה. לאחר רעידת האדמה שפקדה את טוקיו בשנת 1923 נבנתה העיר מחדש כעיר מודרנית עם מבנים מערביים. בטוקיו בחר אלכסנדרוביץ' לצלם נושאים המתארים את הקידמה מזה, ואת שימור המסורת מזה. למשל, הוא צילם אישה לבושה בבגד יפני מסורתי, עומדת ליד חלון ראווה של חנות בגדים בסגנון מערבי ובוחנת אותם. בתצלומים אחרים נראים גברים יפנים לבושים בבגדים מסורתיים ולראשם כובע מערבי. בתצלום אחר נראית אישה גוררת עגלת משא לצד חשמלית.
אך תצלומיו של זאב אלכסנדרוביץ' מרתקים כל כך בזכות הקומפוזיציה שלהם המזכירה לעתים ציור זן. למשל, דייג האוחז חכה. החכה, כמו הענף עליו ניצבת ציפור בציור זן מפורסם, חוצה את הדף באלכסון משמאל לימין. הדמות והחכה, כמו הציפור והענף, אינן ממקמות במרכז התמונה. אך, למרות חוסר הסימטריה, התמונה ניחנת בשיווי משקל מושלם. צילום אחר הוא עדות ליכולת של אלכסנדרוביץ' לתאר עולם ומלואו בתצלום בו רב החלל הריק על ה"מלא". בתמונה נראה ילד קטן קורע ברך כנראה ליד גן החיות של אואנו. גם בצילום זה הילד מוסת ממרכז התמונה. תנועת גופו והצל שהוא מטיל יוצרים את שיווי המשקל. בצילום אחר נראית אישה מטפסת על גרם מדרגות אין סופי כשילד על גבה. המדרגות יוצרות אלכסון הנע מצד לצד והדמות מוקפת חלל "ריק".
זאב אלכסנדרוביץ' מצא את האמת אפילו בגילויים יומיומיים ולכאורה טפלים. למשל הוא הנציח בעדשתו אנשים יושבים על ספסל ציבורי וכל אחד מביט לכיוון אחר. בכך הנציח נוהג יפני מובהק שבו משתדלים האנשים שלא לנעוץ מבט או להיכנס ל"מרחב" של האחר, מתוך נימוס.
בשנות ה־30 של המאה העשרים הגיע המיליטריזם ביפן לשיאו עם כיבושה של מנצ'וריה, אך הדבר כמעט אינו ניכר בנושאי תצלומיו של אלכסנדרוביץ'. לעומת זאת, העוני, במיוחד של האיכרים והאריסים, ניכר בהם היטב. השפל הכלכלי החל ביפן בשנת 1930 עקב המשבר הכלכלי הכלל עולמי. כאשר ירדה ההכנסה מיצוא משי גולמי לארצות הברית התרוששו כשני מיליון משפחות איכרים יפנים (כשליש מכלל משפחות האיכרים ביפן). כאשר ירדו מחיריהם של האורז ושל המוצרים החקלאיים האחרים, הצטמצמו גם ההכנסות מחקלאות בכשליש ממה שהיו ארבע שנים קודם לכן. הדבר פגע באריסים מכיוון שלא יכלו לשלם דמי אריסות והם שקעו בחובות. כמו כן בשנת 1931 נפגע צפון מזרח יפן מבצורת קשה ומיליוני איכרים סבלו חרפת רעב. השפל פגע גם בתעשייה. מפעלים רבים נסגרו ומספר המובטלים הגיע לכ־3 מיליון. אמנם כיבוש מנצ'וריה סייע ליפן להתגבר על המשבר הכלכלי, וחימוש הצבא סייע לתעשייה הכבדה, אך הדבר כמעט לא ניכר בחיי האיכרים כפי שהם הונצחו בתצלומיו של אלכסנדרוביץ'.
"יפן היתה דבר בלתי רגיל בשבילי, זה היה כאילו אני נמצא על מארס", אמר אלכסנדרוביץ' והנציח בשחור־לבן עולם עשיר וצבעוני.