בכל החברות והתרבויות בעולם לרוח תפקיד חשוב: כתופעה מטאורולוגית, כמקור כוח, וכנושא בספרות ובאמנות. היחס אל הרוח הוא בדרך כלל דו־ערכי. מחד היא כוח שניתן להפיק ממנו אנרגיה ומאידך יש לה היכולת להשחית ולהרוס. תושבי איים או חופים, כמו היפנים, מושפעים יותר מן הרוח. ניתן אף לומר שבתקופות עתיקות הרוח "שלטה" בחייהם. היפנים משתמשים במונח קאזה (kaze; רוח) בדרכים רבות ובהקשרים שונים: למשל לכינוי או לתיאור של דמויות חביבות במאנגה (manga; קומיקס יפני) או לקאמיקאזה (kamikaze; רוח אלוהית).
רוח הייתה ללא ספק נושא שעניין אמנים רבים לאורך ההיסטוריה. למשל פיירו מאנזוני (Piero Manzoni; 1963-1933) שמכר "נשימות של אמנים" ומרסל דושמפ (Marcel Duchamp;
1968-1887), שבשנת 1919 נסע לניו יורק עם "אוויר מפריס" (Air de Paris) חתום בבקבוקון זכוכית קטן. באותה שנה הוא יצר גם את העבודה "Unhappy Readymade" (חפצים מוכנים לא מאושרים), ספר גיאומטריה שנתלה בחוץ כדי שהרוח תוכל לדפדף בין דפיו כדי ל"פתור" את הבעיות הטעונות פתרון.
האמן היפני העכשווי ריקואו אואדה (Rikuo Ueda) אוהב רוח. יצירותיו עוסקות בתופעת הרוח ובתנועתה. כך למשל הוא יוצר ציורים בעזרת הרוח. הוא הופך את הטבע לאמן יוצר על ידי כך שהוא מחבר כלי כתיבה או ציור לעצים ולצמחים שונים. משב הרוח מניע את ענפיהם והם מותירים עקבותיהם על נייר או בד. בדרך זו הוא חושף את היצירה הבלתי נראית של הטבע. בעוד דושמפ התעניין במקריות שהרוח יוצרת, אואדה מעוניין בעיקר ברישום ובתיעוד של תנועות הרוח.
בגיל 23 יצא אואדה מיפן למסע שארך שלוש שנים. המפגש שלו עם אנשים מארצות ומתרבויות שונות סייע לו להתוודע דווקא לתרבות היפנית הבודהיסטית בה גדל והוא החליט להיות אמן. בשנת 1997 אואדה התגורר באזור החוף הסוער של דנמרק ותמיד חש רצון לנסות ולתפוס את הרוח. הוא ניסה ללכוד אותה בכלי קיבול שונים והחל "אוסף" רוח. לכל מקום שאליו טייל, לקח עמו פחית בתוכה לכד את הרוח. אואדה רואה ברוח מרכיב המחבר בין כל הדברים, חסר התחלה, אמצע וסוף: ביטוי למושג החלוף הבודהיסטי (subete wa utsuru) המקביל לפילוסופית ה"פנטה ריי" (panta rei; "הכל זורם") של הרקליטוס.
בדנמרק הכיר אואדה את האמן סטין ראסמוסן (Steen Rasmussen). ראסמוסן, שאף הוא ערך מסעות רבים בעולם, החל להתעניין ברוח מפני שהיא תופעת טבע שאותה כולנו חווים. "לרוח שתי פנים", הוא אומר, "היא ממיתה ומחייה. רוחות הוריקן יכולות למוטט מבנים, להרוג בני אדם ובעלי חיים ולהשמיד צמחים. מאידך, הרוח מסייעת לצמחים להפיץ את זרעם במקומות שונים, ואלו צומחים ונושאים פרי למאכל לבני האדם ובעלי החיים".
משנת 2001 ריקואו אואדה וסטין ראסמוסן משתפים פעולה במיזם גדול. השניים אוספים רוח בפחיות מתכת חתומות ממקומות שונים ברחבי העולם ובהם ישראל, הרשות הפלשתינית, יפן, דנמרק, גרמניה, הולנד, בלגיה, שבדיה, לוקסמבורג, איטליה, פולין, ארה"ב ועוד. אואדה וראסמוסן מבקשים מאנשים במדינות שונות לאסוף את הרוח בפחית ולתעד את האירוע בצילום. התצלומים המהווים חלק מן המיצב, מספרים על האנשים שלכדו את הרוח עבור האמנים וכיצד הגיבו כאשר התבקשו לעשות דבר תמוה כמו לתפוס את הרוח בפחית. חלקם נראים מבוישים וחלקם פתוחים וחופשיים.
המיצב הוא גם תיעוד של מסעותיהם של אואדה וראסמוסן, משום שתמיד אחד מן השניים נוכח במקום בו נאספה הרוח. עד עתה אספו האמנים מאה וחמישים פחיות. על כל פחית, שמוצבת על מעמד עשוי עץ, ישנה כתובית ובה רישום ותיעוד של המקום ממנו נאספה הרוח. לכל התצלומים והפחיות ניתן מרחב שווה במיצב. הפחיות המוצבות במרווחים שווים והתצלומים התלויים בהתאם, יוצרים תחושת שלווה והרמוניה. במבט ראשון נראים חלקי המיצב זהים, אך התבוננות מעמיקה יותר מגלה את ההבדלים.
המיזם הנרחב והמתמשך הזה הוא למעשה דיאלוג המתעלם מן הגבולות הגיאוגרפיים והפוליטיים החוצים את עולמנו. אואדה וראסמוסן מרותקים לחוויה הקשורה לתפיסת הבלתי נראה. לדבריהם "לא ניתן לראות את הרוח אלא רק את השפעתה על העולם המטריאלי. אנו למעשה תופסים את האי־מטריאלי באמצעות המטריאלי".