הומור באהבה

אמנות ארוטית יפנית מאוסף עופר שגן

פתיחה:

שבת, 11.03.17, 20:00

נעילה:

שבת, 27.05.17

נגיש

לפרטים נוספים:

04-8383554

שתפו

עד כמה שלובות זו בזו האמנות והארוטיקה בתרבות היפנית? במשך מאות שנים התפתח בתרבות היפנית הומור שנון שהתבטא בשירה, בסיפורת ובאמנות הפלסטית הקשורים למעשה המיני. האמנות היפנית הארוטית, המכונה שוּנגָה (春画; shunga; תמונות אביב), הייתה ידועה בתקופות מוקדמות ביפן בשם ואראי-אֶ (笑い絵; warai-e; תמונות מצחיקות), או ואראי-הוֹן (笑い本; warai-hon; ספרים מצחיקים).

בשפה היפנית העתיקה, למשל, יש למילה ואראי משמעות כפולה: "צחוק" ו"עינוג עצמי". נוסף על ההיגוי ואראי, "צחוק", הסימנית 笑 נקראת ביפנית גם אֶמו, כינוי שמשמעותו ניצן פורח. הביטוי אֶמי וָארֶרוּ (笑み割れる שמשמעותו "לצחוק ולפסק") משמעו ערמון בשל שמתבקע. לכן המושג אֶמֵרוּ (emeru) מסמל דבר מה ש"נפתח ומתבקע", והפך למילה נרדפת לאיבר המין הנשי.

המונח ואראי כולל צורות רבות של צחוק: צחוק מתפרץ, צחוק כבוש, צחוק מר, צחוק המבטא בוז, חיוך דק, וכדומה. כולם באים לידי ביטוי באמנות השונגה, הצחוק של הצופים כאשר הם מתבוננים בשונגה, מסייע להם להכיר גם בחולשות שלהם.

תמונות שונגה רבות מתארות תחושות הנאה ושמחה כאחד, ובתקופות מוקדמות המרכיב הקומי והמרכיב המיני היו בלתי נפרדים. הומור בשונגה הוא כל מה שיכול להתפרש כ"מצחיק", או כהתנהגות "מטופשת" של זוגות אוהבים במצבים אינטימיים.

הדמויות המתוארות בהדפסי השונגה הן מכל המעמדות בחברה: אצילים, סמוראים, סוחרים, איכרים, שחקנים, נזירים וכדומה. אף על פי שנאסר לתאר אצילים וסמוראים באמנות השונגה, האמנים הוסיפו ביצירותיהם רמזים לשערוריות מין שנקשרו בהם.

בשונגה מתוארים צעצועי מין, תחרויות ומשחקים משעשעים שבהם נראים גברים בוחנים את גודלם ועוצמתם של איבר המין שלהם (陽物くらべ; yôbutsu-kurabe; התחרות הפאלית); תנוחות מין שונות ומשעשעות, שמשווים אותן לארבעים ושמונה הטכניקות של היאבקות הסומו (相撲; Sumô), מלמדות אולי על ה"מאבק בין המינים".

סצנות האהבה המתוארות בשונגה אינן שונות מאלה המתוארות בזמננו. מעניין לראות את התמונות המתוארות מנקודת המבט הנשית - לא רק בעלים בוגדים בבנות זוגן, אלא גם נשים מבלות לא אחת בחברת מאהב בעוד הבעל ישן לצדן.

בסצנות אחרות גבר קצר רוח מנסה לתנות אהבים עם אישה העסוקה במלאכות הבית. בהדפס עץ המיוחס לאיסודה קוריוסאי (Isoda Koryûsai) שהיה פעיל בשנים 1788-1764, נראית אישה המתרגלת קליגרפיה עם בנה, ובשעת מעשה גבר מתנה עמה אהבים (בערך 1773-1772).

בהדפס של קאטסושיקה הוקוסו (Katsushika Hokusu) שהיה פעיל בשנים 1830-1804, נראה זוג מתעלס בזמן ניקיון הבית שלקראת ראש השנה.

בהדפס של איסודה קוריוסאי נראה גבר מתנה אהבים עם אישה לקצב התוף של בנה. בסצנה אחרת מתוארת אישה התופסת את בעלה מתעלס עם המשרתת ונוזפת בו בהומור.

אחד המרכיבים הברורים ביותר בתמונות השונגה מסוף המאה השמונה עשרה ואילך, הוא גודלם המוגזם של איברי המין. משערים שהמקור לתיאור משעשע זה הוא בקאצ'י-אֶ (勝絵; kachi-e; תמונות ניצחון, או תמונות תחרות).

היסטוריונים של האמנות משתמשים במונח קאצ'י-א לתיאור מגילות יד יפניות מימי הביניים המכילות תמונות של תחרויות פאליות. בתחרויות מבדחות אלו נראים גברים בעלי איברי מין שגודלם כמחצית מגופם, מודדים אותם ומבצעים איתם מעשי גבורה מדהימים ומשעשעים. אך בתמונות אלו לא מצוין מי ה"מנצחים" בתחרות. תמונות ממגילת התחרות הפאלית המקורית הועתקו על ידי אמנים במאה התשע עשרה.

העתקים אלו צורפו לאלבום (華月上; Kagetsujô; 1836), שבו כל הדימויים מודפסים בצלליות אפורות. בהדפס של קאנו איישין (Kanô Eishin; 01867-179) נראים שני גברים אוחזים באיברי המין הענקיים שלהם ומתחרים זה בזה פנים אל פנים.

בהדפס של קאוואמורה קיהו (Kawamura Kihô; 1852-1778), אף הוא מופיע באלבום, מתואר משחק משעשע. שתי נשים אוחזות בחוט, אשר רק אחד מהם קשור לאיבר מינו של גבר. האישה אשר תמשוך בחוט הקשור לפין תהיה הראשונה ליהנות ממנו.

ציור קאצי-א ידוע נוסף הוא "תחרות הנפיחות" (放屁合戦; hôhi-gassen). בציור זה מתוארת תחרות נפיחות משעשעת בין גברים. מגילות הקאצ'י-א המוקדמות ביותר מיוחסות לנזיר ולאמן טובה סוג'ו (Toba Sôjô; 1140-1053); כאמור הן הועתקו על ידי אמנים מאוחרים יותר. מגילות אלו אינן ארוטיות ואין בהן תיאור של יחסי מין.

יש המשערים שהן שימשו בסיס לתמונות השונגה ההומוריסטיות מתקופת אדו משתי סיבות: האחת היא שביפן הייתה נהוגה מסורת ארוכה של העתקת יצירות קלאסיות והתאמת הנושאים והנרטיבים שבהן ליצירות חדשות; והשנייה נובעת מתיאור איברי המין המוגזמים.



"יש הסוברים שהאמנים היפנים ייצרו עיוות, או דיספרופורציה של איברי הגוף בגלל הצורך לשלב מספר דמויות יחדיו. אפשרות אחרת היא, שהאמנים תיארו איברים מסוימים בגודל לא פרופורציונלי או בתנוחות בלתי אפשריות כדי ליצור שלמות אמנותית"


אפשר גם שהדבר נעשה כדי להבליט את איברי המין ולמקד את הצופה באקט המיני. מכל מקום, התיאור המוגזם תרם ליצירת גרוטסקה. בראשית המאה התשע עשרה החלו לשוות לאיברי המין חיים משלהם במנותק משאר הגוף.
למשל, בהדפס של אוטאגאווה טויוקוני (Utagawa Toyokuni; 1825-1769) "להבות אש גדולות ולוהטות בפתח הגיהינום של איברי המין הנשיים" (1825), מתואר גבר אומלל הנתפס בלהבות אלה. בבודהיזם מדורי גיהינום רבים ושונים וייתכן שטויוקוני יצר גיהינום מיוחד למי שלא היו פעילים מינית בחייהם.

מי הם הגיבורים בתמונות השונגה? גברים רבים שתוארו בתמונות שונגה מוקדמות היו סמוראים. מחירם של ציורים אלו היה גבוה והם נמכרו לבני אצולה. בתקופת אדו (Edo; 1868-1600) אסר החוק להכניס חרבות לרובעי השעשועים ולא אחת נאסר על הסמוראים לבקר במקומות אלה. אך אמני התקופה תיארו את הסמוראים חגורי חרבות, כדי שהצופה יוכל לזהותם ולצחוק.

נזירים בודהיסטים, שאמורים להתנזר ממין ומנשים, מתוארים לעתים כשהם לבושים בבגדים של רופאים, משום שגם רופאים נהגו לגלח את ראשם באותה עת. בעוד עיסוקם של רופאים מאפשר להם לבדוק את גוף האישה, בוודאי אין לעיסוקם של נזירים דבר ועניין בכך.

הפרודיה נפוצה בהדפסי שונגה ובאה ללמד שאין לבטוח באנשי הדת ובאמונתם, מאחר והם בעלי אותם תשוקות ומאוויים ככל האדם. בהדפסים ארוטיים הופיעו גם שחקני קבוקי מפורסמים, שהיו משאת ליבם של גברים ונשים כאחד.

בהדפסי שונגה רבים היו פרודיות ורמיזות הומוריסטיות לאנשים מפורסמים מחוגי האריסטוקרטיה, תיאטרון הקבוקי ועוד. ספרי שונגה קומיים סיפקו רכילות על ידוענים אלה. בהדפס "השילוש המיני" (美多三尊御交合の図; Mita sanzon no go-raigô no zu) של אמן מאסכולת אוטאגאווה, נראים גבר וקורטיזנה מתנים אהבים עם שחקן קבוקי.

בשונגה יש גם תיאורים של אהבת נשים. הנשים בדרך כלל משתמשות בצעצועי מין (笑い道具; warai-dogu; כלים מצחיקים) דמויי פאלוס (harikata). לעתים אחת מהן עוטה מסכה של גבר על פניה. אביזרי מין אלה היו עשויים מחומרים שונים, כגון קרן באפאלו, שריון צב, ועץ.
בשונגה מתוארים גם חפצים דמויי איבר המין הנשי (azumagata) ששימשו לסיפוק עצמי של גברים. בתמונות שונגה רבות, המתארות יחסים ביסקסואליים או הומוסקסואליים, מככבים גבר, נער ואישה. הנער, שעדיין לא גילח את בלוריתו, מתואר בדרך כלל בשעת משגל עם האישה בעוד הגבר הבוגר מתנה אהבים אתו.

אמנות השונגה הייתה מצרך פופולרי שיועד לשוק של צרכנים עשירים. אמנות זו הייתה ז'אנר רב שכבתי, מגוון להפליא ובעיקר משעשע. ההומור בשונגה מעיד על כך שהתרבות היפנית קיבלה בשלווה ובנחת כל הקשור למין ולמיניות לא רק בתקופת אדו, אלא גם בתקופות קדומות יותר. אחרי הכיבוש האמריקני ובמהלך המאה העשרים גברה ביפן המוסרנות המערבית ואמנות השונגה הייתה לטאבו.

"ההומור בשונגה מעיד על כך שהתרבות היפנית קיבלה בשלווה ובנחת כל הקשור למין ולמיניות. אחרי הכיבוש האמריקני ובמהלך המאה העשרים גברה ביפן המוסרנות המערבית ואמנות השונגה הייתה לטאבו"


הערכים שז'אנר השונגה קידם היו חיוביים - הנאה ושעשוע לכל הנוטלים חלק בפעילות המינית, הכרה במרכזיותה של המיניות בטבע האנושי ובחברה, וכן הנכונות לצחוק על חולשת גברים ונשים ועל תאוותם לאהבה.

היצירות בתערוכה הושאלו למוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית באדיבותו הרבה של האספן עופר שגן מטוקיו והובאו לארץ בסיוע שגרירות ישראל ביפן. התערוכה והקטלוג מוקדשים לזכרה של אורנית (שגן) טלמור ז"ל, אחותו של האספן.

התערוכה תוצג בשני חלקים: חלקה הראשון יוצג עד מוצ"ש (01.04.2017). בין התאריכים: 02.04 (יום ראשון) ועד (וכולל) ה-04.04 (יום שלישי), התערוכה תהיה סגורה לקהל לרגל החלפת התמונות. חלקה השני של התערוכה תיפתח לקהל הרחב בתאריך: 05.04 (יום רביעי).

למידע נוסף אנא השאירו פרטים ונציג ייצור עמכם קשר, תודה

עוד במוזיאוני חיפה