אדם בתוך עצמו – יצירה אישית ופוסט-מלחמתית בסוף שנות השבעים

רצאה זו תתמקד בשינוי התודעתי של יוצרי המיינסטרים הבוגרים והצברים הראשונים בסוף שנות השבעים, כאשר חוויית הפוסט-מלחמה חילחלה לתוך כתיבה אישית, מלנכולית ומבודדת. נבחן כיצד האתוס הצברי השיתופי התפרק לטובת קולו של היחיד המוותר על המאבק הקולקטיבי ועובר להתעסק במשברים קיומיים, זוגיים ואינדיבידואליים, כפי שבא לידי ביטוי בנקודת המפנה האמנותית של שלמה ארצי באלבום "גבר הולך לאיבוד" וביצירותיה פוסט-המלחמה של חוה אלברשטיין. כמו כן, ננתח את המעבר לשימוש מוגבר בטקסטים מולחנים של משוררים קלאסיים (ערבי שירי משוררים של גלי צה"ל) כדרך להעניק עומק תרבותי וספרותי חדש לחשבון הנפש של התקופה.