הרצאה זו תעסוק בלידתה האסתטית של המוזיקה העברית המקומית מימי העליות הגדולות בשנות ה-20 ועד לקום המדינה, כחלק מהניסיון לעצב שפה מוזיקלית חילונית עבור התחייה הלאומית. נבחן את היצירות המוקדמות שצמחו בתיאטראות הסאטירה "הקומקום" ו"המטאטא" ואת החיפוש אחר סאונד "מקומי" דרך המפגש עם הנוף הארצישראלי, תוך ניתוח פועלם של המלחינים הקלאסיים מרדכי זעירא, לוין קיפינס ויואל אנגל. דגש מיוחד יושם על היתוך הסגנונות החלוצי של ברכה צפירה ונחום נרדי, ועל עלייתן של שושנה דמארי ויפה ירקוני כמי שעיצבו את הניגוד האמנותי שבין האתוס הלאומי לבין צמיחת המוזיקה הסלונית המקומית.

למידע נוסף אנא השאירו פרטים וצוות המוזיאון ייצור עמכם קשר, תודה