רוחות מלחמה - הדפסי תעמולה יפניים בתקופת מלחמת סין יפן הראשונה ומלחמת רוסיה יפן

באמצע המאה ה-19, לאחר כמאתיים וחמישים שנות הסתגרות, יפן פתחה את שעריה למערב ובעקבות כך נוצרו קשרי מסחר עם מדינות שונות. כמו כן, הוקם צבא גדול על מנת להגן על האינטרסים האסטרטגיים של יפן במדינות השכנות, כשם שעשו מעצמות רבות בעולם באותה תקופה.

     בשלהי המאה ה-19 גברו הסכסוכים הטריטוריאליים שהיו ליפן עם סין על אדמת קוריאה והיא שלחה כוחות צבא לאזור. בראשית המאה ה-20, יפן עשתה זאת שנית כאשר התגלו סכסוכים דומים בינה לבין רוסיה. במהלך מלחמת סין-יפן (1895-1894) ומלחמת רוסיה-יפן (1905-1904) הצבא היפני נלחם בחזיתות שונות בקוריאה ובמנצ'וריה שבסין.   

     במהלך המלחמות המודרניות הראשונות של יפן, אמנים רבים החלו לעצב הדפסי תעמולה, המהללים את צבאם ומתארים את הקרבות העזים בהם השתתף. הדפסי המלחמה (sensô-e) היו הז'אנר האחרון במסורת הדפסי העץ היפניים מזרם האוקיו-א (ukiyo-e; תמונות מן העולם הצף), שראשיתם במאה ה-17. לפני הופעת הדפסי המלחמה, הדפסי העץ הנציחו בעיקר את שחקני תאטרון הקבוקי (Kabuki), רובעי השעשועים ונערות השעשועים ששירתו בהם את לקוחותיהן, האבקות הסומו, תמונות נוף ועוד. הדפסים רבים שימשו ככרזות פרסומת.

          הדפסי העץ היו בעלי תפקיד אינפורמטיבי עוד לפני הופעת ז'אנר הדפסי המלחמה. הדפסי המלחמה עוררו תחושת "יפניות", שתרמה ליעילותם כאמצעי פרופגנדה. ההדפסים נחשבו למסמכים היסטוריים והיו אהודים מאוד בתקופתם, אך ההיסטוריונים לא ראו בהם יצירות אמנות מפני שהם התבססו על תיאורים נרטיביים. בשל כך הדפסי המלחמה ממעטים להופיע בספרי אמנות מערביים.

     פרט למשכילים היפנים, שהכירו את התרבות הסינית והרוסית מן הספרות הנפלאה שלהן, הרי שפשוטי העם היו תלויים במדיה הפופולרית על מנת שזו תאפיין עבורם את האויב. לפני תקופת מייג'י, לאמנים היפנים היה ניסיון מועט בציור צבאות זרים. הדבר נובע מכך שהיצירות היפניות, שקדמו למלחמות המודרניות של יפן, עסקו בעיקר בנושאים שתיארו מלחמות פנימיות מתקופות שונות. כמו כן, האמנים ידעו מעט מאוד על מלחמה בכלל ולכן עיצוביהם פנו אל הרגש.

     היפנים תמיד נהנו מסיפורים על אומץ הלב והנאמנות של הסמוראים. הדפסים של אמנים שונים, אשר תיארו את גיבורי העבר, שימשו אב-טיפוס ליוצרי הדפסי המלחמה. יחד עם זאת, תקופת מייג'י התאפיינה באקלקטיות רבה - האמנים בחרו את מקורותיהם מתוך סגנונות ציור שונים שהיו זמינים בפניהם. למשל, הנופים הליריים בהדפסי המלחמה מבוססים על האפקטים הטונאליים בדיו ובצבע המופיעים בציורי הנוף של אסכולת שיג'ו (Shijô). הגברת הקשר עם המערב ופיתוח היוגה (yôga; ציור בסגנון מערבי), סיפקו מקור נוסף לריאליזם באמנות. הציור בסגנון היפני (Nihonga) והציור בסגנון המערבי שולבו בתמונות היסטוריות של תקופת מייג'י. מקור נוסף עליו ביססו האמנים את השראתם היה ליטוגרפיות ותצלומים, שהופיעו בעיתונות ובכתבי עת. הליטוגרפיות והתצלומים תיארו מלחמות שהתרחשו במערב.

     באמנות שליוותה את המלחמות בתקופת מייג'י, לראשונה נעשה שימוש בדימוי האויב על מנת להשפיע על דעת הקהל לתמוך במדיניות החוץ של יפן. הם עשו זאת על ידי עידוד רגשות של נאמנות ופטריוטיזם. כך למשל במלחמת סין-יפן, קובאיאשי טושימיטסו (Kobayashi Toshimitsu; פעיל במחצית השנייה של המאה ה-19), שהיה תלמידו של טסוקיאוקה יושיטושי (Tsukioka Yoshitoshi; 1892-1839), מתאר בהדפס בנושא נפילת פיונגיאנג את פני הלוחמים הסינים כחייתיות. דונלד קין וחוקרים אחרים, ראו בכך ביטוי לעליית גזענות ביפן בזמן המלחמה. עם זאת, בהדפסי מלחמת רוסיה-יפן, החיילים הרוסים אינם מוצגים עוד באופן זה. 

     בתקופת המלחמות המודרניות הראשונות של יפן, האמנים זנחו כמעט כל נושא אחר לטובת עיצוב הדפסי מלחמה מאחר שהיה להם ביקוש רב. העיצוב האמנותי והטכניקה היו באופיים יפניים מסורתיים אך, הנושאים היו חדשים - מלחמת סין-יפן ומלחמת רוסיה-יפן. הדפסים אלו המשיכו את מסורת הדפסי הלוחמים והקרבות ההיסטוריים, אך לראשונה תוארו באמנות היפנית צבאות זרים.

     כִּתבי-העת המערביים, שהיו זמינים בטוקיו בזמן שתי המלחמות, סיפקו חומר למעצבי ההדפסים. הצילום היה אף הוא מקור השראה חשוב והיו אמנים שהתבססו על צילומים בעיצוביהם. תיאורים מדויקים וקפדניים של כלי נשק וספינות, בעיקר בהדפסי מלחמת רוסיה-יפן, נעשו מתוך לימוד של צילומים.

     מקורן של הקומפוזיציות הנפוצות ביותר בהדפסי מלחמה הן ביצירות של אסכולת אוטאגאווה. מרכיבים ארכיטקטוניים ונופים שימשו תפאורה לסצנה ונועדו לרמוז על המקום בו היא מתרחשת. תבנית אחרת בהדפסי המלחמה, התבסס על אמנות מערבית - הצבת הנוף במישור האחורי ביותר של התמונה על מנת ליצור תחושת עומק.

     תקופת שתי המלחמות היתה הפעם האחרונה שבה האמנות היתה חלק מתעשיית הפרסום היפנית. במהלכה, הדפסי העץ היו חלק מן ה"עיתונות הצהובה" שסיקרה את המלחמה. יש הסוברים כי הדפסי המלחמה קידמו את המדיניות הממשלתית על ידי כך שעוררו רגשות של אחדות בעם היפני סביב נושא המלחמה ונועדו לשנות ולעצב את דעת הקהל על מנת לשכנע את היפנים שארצם נלחמת מלחמת צדק. האם הדפסי המלחמה נשאו תפקיד כה חשוב בעידן זה? ייתכן שכן. אך אל לנו לשכוח שאופיים היה גם מסחרי. המוציאים לאור, האמנים, הגלפים והדַפסים לא הועסקו על ידי הממשל ולא פעלו מטעמו או בהזמנתו. ההוצאות לאור היו עסקים פרטיים, שרכשו מן האמנים עיצובים להדפסי עץ תמורת תשלום.

     האמנים היו ציירים מקצועיים שחיו מאמנותם. התשלום עבור עיצוב להדפס טריפטיכון היה יחסית נמוך באותה עת. יושיטושי, שנחשב לממציא ז'אנר הדפסי המלחמה, השתכר בין 3.5-5 יין לעיצוב הדפס בנושא מרד סאטסומה (Satsuma, 1877) ולאחר עשר שנים השתכר כ-10 יין להדפס. מן המאה ה-19, הגלפים השתייכו לגילדה עצמאית ולא היו עוד שכירי ההוצאה לאור. לפיכך, היה צורך לשלם גם עבור שירותיהם.

     המוציאים לאור שאפו להפיץ הדפסים צבעוניים, שימצאו חן בעיני הלקוחות וימכרו בהעתקים רבים ככל האפשר וזאת על מנת להגדיל את רווחיהם. אך ביפן חלה צנזורה קפדנית על הפקת הדפסי עץ. במיוחד נכון הדבר בתקופת מלחמת רוסיה-יפן, שהיתה יקרה ועקובה מדם ולפיכך, הממשל שלט בפרסומים ובתוצאותיהם. עם זאת, המוציאים לאור הכירו בהזדמנות למכור הדפסי עץ מז'אנר חדש ועודדו הפקת תמונות הקשורות למלחמה. קודם לכן, היו נהוג להדפיס מכל הדפס צבעוני כ-250 עותקים ביום. עותקים אלו נחשבים למהדורה הראשונה של ההדפס. אך, כאשר הופיעו הדפסי המלחמה הודפסו עשרות אלפי עותקים מכל דימוי. הדבר גרם לירידה הדרגתית באיכותן של גלופות העץ. כמו כן, על מנת להפחית בהוצאות הדפוס, היו הוצאות לאור שוויתרו על הדפסת חלק מגלופות הצבע. ההדפסים יצאו לאור בשתי מהדורות: האחת פשוטה והיתה מיועדת לנשים ולילדים והשנייה מהודרת יותר. הדפסי מלחמה אף הוענקו במתנה לקיסר מייג'י. אין ספק כי ההדפסים הססגוניים, שנמכרו באלבומים, היו אטרקטיביים יותר מאשר התצלומים המונוכרומטיים שפורסמו בעיתונות.

     מרבית מעצבי ההדפסים היו גם מאיירים של עיתונים וספרים בנוסף להיותם ציירים בסגנון יפני או בסגנון מערבי. קריקטורות, רישומים והדפסי עץ צבעוניים של אמנים שונים הודפסו בעיתונים לצד צילומי הקרבות. האמנים היפנים נהגו לאמץ שמות אמנותיים בנוסף לשמותיהם. חלק מאמני המלחמה ידועים רק בשמם האמנותי המופיע בחתימות ובחותמות שעל גבי ההדפסים. ייתכן שאמנים אלו אימצו שם אמנותי חדש במיוחד עבור ז'אנר זה. אמנים שונים ובהם, מיזונו טושיקאטה (Mizuno Toshikata; 1908-1866) ומיגיטה טושיהידה (Migita Toshihide; 1925-1862), נהגו להוסיף לפני חתימתם את המילה "בהזמנה"(ôju) . תוספת זו, לא נועדה רק לציין שהמוציא לאור היה מזמין ההדפס, אלא העידה כביכול על הביקוש הרב ליצירה.

     הדפסי המלחמות כללו מספר נושאים ובהם: הקרבות בהם ניצח הצבא היפני בעזרת אניות קרב חדישות וכלי נשק מודרניים ודיוקנאות של קצינים בכירים וחיילים אמיצי לב. אזרחים פטריוטים השתוקקו לרכוש את ההדפסים הללו והתחרות בין המוציאים לאור על לבו של הקהל היתה קשה. הדפסים חדשים עוצבו, הודפסו והופצו מיד עם פרסום הדיווחים משדה הקרב. הדפסים שהנציחו מראות של קרבות אשר נצפו מראש, עוצבו מבעוד מועד על מנת לזרז את התהליך. כתוצאה מכך, לעתים הודפסו תמונות של אירועים שלא התרחשו כלל. הדפסים אלו היו באיכות ירודה יותר מבחינה אמנותית. עם זאת, אמנים מוכשרים כגון, יושו צ'יקאנובו (Yôshû Chikanobu; 1912-1838), וואטאנאבה נובוקאזו (Watanabe Nobukazu; 1944-1872), מיזונו טושיקאטה וקובאיאשי קיוצ'יקה (Kobayashi Kiyochika; 1915-1847) השכילו לעצב יצירות יוצאות דופן. ההיסטוריון דונלד קין העריך כי עשרה הדפסים חדשים עוצבו מדי יום במהלך מלחמת סין-יפן וכי בסך הכל עוצבו כ-3,000 הדפסי טריפטיכון שונים במלחמה זו. במהלך מלחמת רוסיה-יפן פורסמו פחות הדפסים מאחר והצילום היה זמין יותר. קיוצ'יקה עיצב למעלה מ-80 הדפסי טריפטיכון שונים בנושא מלחמת סין-יפן. טושיקאטה, טושיהידה ואמנים נוספים היו אף הם פוריים מאוד.

     רוב אמני ההדפס שהו בטוקיו בזמן המלחמות. הם קיבלו את המידע על הנעשה בשדה הקרב באמצעות פרסומים בעיתונות, תצלומים ואיורים. הדפסים רבים ממלחמת רוסיה-יפן דומים מאוד להדפסי מלחמת סין-יפן. לפיכך, סביר להניח שאינם מבוססים על תצפיות ממשיות של האמנים בשדה הקרב. עם זאת, במטרה לשכנע את הקהל שהסצנות בהדפסים אותנטיות, האמנים השתדלו לצייר בסגנון ריאליסטי. למשל, הניגודיות הדרמטית והמוגזמת של האור והצל בהדפסים של קובאיאשי קיוצ'יקה, נובעת ממחקר של צילומים במטרה לשוות ליצירותיו נופך ריאליסטי. הדפסים, שנשמרו באלבומים מיוחדים, נעשו עם הבלטות (karazuri) ואפקטים מיוחדים שמטרתם היתה להגביר את תחושת ה"ריאליזם" באמנות. הצבעים של ההדפסים הללו נשתמרו היטב משום שלא נחשפו לאור לזמן ארוך.

     הדפסי מלחמה רבים לוו בכותרות ובכתובים מפורטים, שתיארו כביכול את המתרחש בחזית. כל אלו תרמו לתחושה שההדפסים מתארים נאמנה את המציאות. השאיפה להציג דיווחים אמתיים הופיעה גם על רקע התחרות הגדולה שהיתה למוציאים לאור עם העיתונות הכתובה, בה הופיעו תצלומים מאזורי הקרבות. שאיפה זו מחזקת את העובדה, שמטרתם היתה להעלות את רף המכירות של ההדפסים עד כמה שניתן. הדפסי העץ היו צבעוניים ועוצבו בקפידה. לכן הם משכו תשומת לב רבה יותר מאשר התצלומים בשחור-לבן, שלא יוחס להם ערך אמנותי. כמו כן, השפה האמנותית שאפיינה את מיטב ההדפסים שמרה על האיכות הפואטית בטיפול בנוף.

     אמנות התעמולה העולמית נהגה לתאר את האויב בסטריאוטיפים גזעניים ומשפילים. למשל, תמונה שהתפרסמה בסנט פטרבורג בזמן מלחמת רוסיה-יפן תיארה חייל רוסי גבוה חובט בחייל יפני קטן ובעל רגליים עקומות. ההדפסים היפניים היו אף הם בעלי אופי תעמולתי והציגו חיילים סינים כנחותים לעומת החיילים היפנים, שתוארו כחיילים מודרניים ומוסריים. האמנים היפנים תיארו תמיד את תבוסת האויב, אך מדי פעם תואר גם מנהיג סיני או רוסי, שגבורתו השתוותה לאידיאל היפני. למרות זאת, הנושא המרכזי של ההדפסים הללו היה תמיד שיר הלל לאימפריה היפנית.

     בהדפסים תוארו הניצחונות בקרב ואחוות הלוחמים היפנית. המלחמה הוצגה בדרך כלל כאידיאלית - כמעט ולא נשפכת בה טיפת דם אחת. הצנזורה היפנית היטיבה להסתיר את זוועות המלחמה - חיילים שסבלו ממכות קור במהלך מלחמת סין-יפן ורבבות חיילים שנהרגו בניסיונות לכבוש את פורט ארתור במלחמת רוסיה-יפן. מטרת הצנזורה היתה לגרום לעם היפני להמשיך ולהאמין בצדקת המלחמה.

     השאיפה של הממשל לזכות בתמיכת העם סביב מאמצי המלחמה והרצון של המוציאים לאור להתעשר לא סתרו זה את זה. הצגת הצבא היפני תמיד כמנצח, נשאה חן בעיני הקהל הביתי וקידמה את מכירת ההדפסים ואת צרכי השלטון כאחד. אוקאמוטו שומפיי (Ôkamoto Shumpei), בספרו "האוליגרכיה היפנית ומלחמת רוסיה-יפן" (1970), מספר שכתבות על המלחמה בעיתונות היפנית נכתבו בדרך כלל על ידי ה"כתבים הרכים". הכתבים ישבו ביפן  והוסיפו לכתבותיהם תיאורים סנסציוניים, אך לא מדויקים של הקרבות ובנוסף כתבו על מבצעים הרואים של חיילים אינדיבידואליים. בהדפסי העץ מתוארים הטוראי האראדה ג'וקיצ'י (Harada Jûkichi), הסמל קוואסאקי איסאו (Kawasaki Iseo) והקצינים אושימה (Ôshima), פוקושימה (Fukushima) ונוזו (Nozu), שהוכיחו אומץ לב ואת פועלם על פי קוד הסמוראי, אשר היה ערך חשוב לכל אזרח בתקופת מייג'י. הדפסי מלחמת סין-יפן מתארים את החייל ההרואי, בעוד שהדפסי מלחמת רוסיה-יפן עושים זאת פחות. תיאור גיבורים מכל מעמדות העם ודרגות הצבא היה חלק מהמאמץ להביא את המלחמה לעם הפשוט. אלו היו גיבורים שאיתם העם יכול היה להזדהות והדבר הקל על הגיוס לצבא.

     הכותרות באנגלית, המופיעות על חלק מן ההדפסים של מלחמת סין-יפן ועל מספר רב יותר של הדפסים מלחמת רוסיה-יפן, מלמדות כי היה גם קהל דוברי אנגלית שחיבב את הדפסי המלחמה. הדפסי מלחמת סין-יפן ומלחמת רוסיה-יפן אמנם המשיכו את מסורת הדפסי הלוחמים, אך הם היו גם חלק מהעיתונות הקנאית שסייעה למדיניות הממשלה ביצירת תחושת לאומיות ואחדות בעם. הדימויים ההרואיים של הלוחמים היפנים עוררו תגובות רגשיות עמוקות והציתו את אש הפטריוטיזם. ההדפסים נועדו לשכנע את הקהל היפני שיפן היא אומה חשובה הלוחמת מלחמת צדק ויחד עם זאת היו בעלי אופי מסחרי.

     ברצוננו להודות ליואל שגן על תרומתו הנדיבה של הדפסי מלחמה יפניים לזכרן של רעייתו צביה שגן ובתו אורנית (שגן) טלמור. אוסף הדפסי המלחמה הינו הראשון מסוגו אשר מוצג במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית והוא מסמל למעשה את אחרית ז'אנר הדפסי האוקיו-א. האוסף שניתן כתרומה למוזיאון מתווסף לאוסף כלי הפורצלן, אשר תרמו מאיה וגיא טלמור אשתקד לזכרה של אמם אורנית (שגן) טלמור. אנו מוקירים תודה, לעופר שגן, שהאוספים היו שייכים לו, על שיתוף פעולה מבורך עם המוזיאון, שהניב את התערוכות "אמנות האהבה" (2009), "הומור באהבה" (2017) ו"כחול ולבן – פורצלן יפני עבור השוגון ומלכי אירופה" (2018), מאוספו הפרטי.