פליקס טיקוטין

פליקס טיקוטין     

פליקס טיקוטין נולד בשנת 1893 בגלוגאו, גרמניה. משפחתו כנראה הגיעה לשם מן העיירה טיקוצ'ין שבגבול פולין/רוסיה ומכאן השם. הוא גדל בדרזדן שם התחבר עם קבוצת האמנים הידועה:  "Die Bruecke" (הגשר). טיקוטין החל לאסוף יצירות אמנות כבר בהיותו תלמיד בבית הספר התיכון ורצה להיות אמן בעצמו. הוא למד אדריכלות במינכן ועם תום לימודיו עבד בין היתר עם אריך מנדלסון שהתפרסם כאדריכל בארץ בשנות השלושים.

במלחמת העולם הראשונה שרת פליקס טיקוטין כקצין בצבא הקיסר הגרמני. לפני המלחמה ביקר בפריז, שם ראה כמה אוספים ידועים של אמנות יפנית ומאז השתדל לרכוש כל יצירה יפנית שיכול היה. כאשר היו האמצעים בידיו החליט להפוך חלום ישן למציאות ונסע ליפן ברכבת הטרנס־סיבירית בחברת ד"ר פריץ רומפף, מלומד ידוע, חברו הקרוב ומורו הרוחני. הנסיעה היתה הראשונה מנסיעות רבות שערך ליפן ותחילת מסע חייו שבו הפך את תחביבו למקצוע. טיקוטין שב מן המסע עם יצירות אמנות יפניות רבות. בשל כך החל לייבא גם חפצי אומנות מיפן לגרמניה.

לפני עליית הנאצים לשלטון היתה ברלין מרכז חיי התרבות והבוהמה. באפריל 1927, פתח טיקוטין בחצות הלילה גלריה לאמנות יפנית בברלין. ידידו ד"ר רומפף התכבד בכתיבת המבוא לקטלוג של תערוכת הפתיחה של הגלריה שנושאה היה "שדים ורוחות". בזכות התערוכות הרבות שאצר, יצא לפניו שמו של טיקוטין כמומחה בינלאומי. בשנת 1932 פנה אליו ד"ר קימל

(Kuemmel), מנהל המוזיאון העירוני של ברלין וחבר מועצת העיר שהיה נאצי ידוע, בבקשה להכין תערוכה גדולה של אמנות יפנית שתייצג את העיר ברלין בקופנהאגן. מרבית האוסף נשלח לתערוכה. עם תום התערוכה נסע טיקוטין לדנמרק כדי לפקח על האריזה והמשלוח של האוסף בחזרה לגרמניה. אך, בהגיעו פגש בחברו הדני, הבנקאי הנריקס (Henriques), וגילה כי הנריקס נתן הוראה שלא לשלוח את התערוכה לברלין כי אם להולנד. באותו לילה בו טיקוטין עשה את דרכו לקופנהאגן הרייכסטאג הוצת.

בהולנד אוחסנו כל יצירות האמנות במחסן וכך ניצלו מידי הנאצים בגרמניה. את שארית האוסף שנשאר בגרמניה שלחה לו ידידה/אסיסטנטית כ"דוגמיות חסרות ערך". טיקוטין התיישב באמסטרדם, שם הכיר את אישתו, ועמה ערך מסע רכש ליפן. הוא הביא עמו בחזרה לאירופה חפצי אמנות רבים, וגם מומחה יפני לשימור חפצי אמנות שסייע לו לטפל באוסף. כאשר חזר הוא התיישב בהאג, שם נולדו לו שתי בנות. בבית גם היתה הגלריה. כאשר פלשו הגרמנים להולנד, עברה המשפחה מאזור החוף וכשהורע המצב עבור היהודים סייעה לו המחתרת ההולנדית למצוא מקומות מסתור. האוסף, שהוחבא נגנב במהלך המלחמה.

עם תום המלחמה החל טיקוטין לחדש את פעילותו כאספן וכסוחר של אמנות יפנית. הדבר לא היה קל משום שבמלחמה יפן כבשה את אינדונזיה, מושבה הולנדית, והשאירה רגשות אנטי־יפניים בלב ההולנדים. אך טיקוטין הצליח לשכנע את לקוחותיו וחבריו כי האמנות חזקה מכל רגש של תרעומת. שוב היה טיקוטין בעל שם בין אספני האמנות והוזמן לערוך תערוכות ברחבי אירופה וארצות הברית. הוא סייע לאספנים פרטיים לבנות את אוספם וחלקם מצויים היום במוזיאונים ידועים בעולם. בשנת 1950, חמש שנים לאחר תום המלחמה, פנתה אליו המשטרה ההולנדית כמומחה לאחר שתפסה גנבים שניסו להבריח יצירות אמנות יפניות מעבר לגבול. להפתעתו הוא גילה שהיה זה האוסף שנגנב במהלך המלחמה.

טיקוטין ביקר בישראל לראשונה בשנת 1956. בביקורו החליט שמקומו של האוסף, שניצל בנס פעמיים, בארץ. הוא סייע בהקמת אולם התצוגות הראשון של המוזיאון, רכש את בית קיש, ובשנת 1960 נפתח לקהל המוזיאון לאמנות יפנית. בשנותיו הראשונות של המוזיאון כבר הוכנו תוכניות להרחבתו על ידי האדריכל היפני הנודע הפרופסור ג'ונזו יושימורה (Junzo Yoshimura; 1908-1997).

פליקס טיקוטין הלך לעולמו בשווייץ בשנת 1986 והוא כמעט בן 93.

אילנה דרוקר־טיקוטין

יו"ר חבר הנאמנים, מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית