אודות המוזיאון

מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית שוכן במרומי הר הכרמל, החולש על נופו של מפרץ חיפה. המוזיאון הוקם כמוסד עירוני בשנת 1959 ביוזמת פליקס טיקוטין (1893-1986), יליד גרמניה ואבא חושי

(1898-1969), שהיה ראש העיר של חיפה באותם ימים. המוזיאון מוקדש כולו לשימורם והצגתם של חפצי אמנות יפניים והוא יחיד מסוגו במזרח התיכון.

מטרת המוזיאון לאפשר לקהל הישראלי ללמוד ולהכיר את התרבות והאמנות היפנית; לקדם את ההבנה ההדדית בין ישראל ובין יפן ותושבי מזרח ומערב אסיה; ולעודד את חקר האמנות והתרבות היפנית.

פליקס טיקוטין, אדריכל במקצועו, היה לסוחר ולאספן של חפצי אמנות יפניים ידוע בעולם. למעלה מארבעים שנה אסף חפצי אמנות יקרי ערך ומיוחדים במינם וארגן תערוכות אמנות יפנית בגלריות ובמוזיאונים רבים. בתקופת מלחמת העולם השנייה ברח טיקוטין, בהיותו יהודי, מן הנאצים. הוא הסתיר את האוסף בהולנד וכך דאג שיצירות האמנות לא ייפלו לידיהם. לאחר המלחמה החליט טיקוטין שלאוסף ייעוד מיוחד במינו ועליו להימצא בארץ ישראל. בשנת 1956 הוא הגיע לישראל כדי לתרום את אוספו לאחד המוזיאונים. בעת ביקורו בחיפה נפגש עם אבא חושי והביע נכונות לתרום את האוסף לעיריית חיפה, ולבנות מוזיאון נפרד שיוקדש כולו לתצוגת האוסף שלו.

טיקוטין החל נוסע במדינות אירופה ובהן הולנד, שוויץ, בלגיה, צרפת, אנגליה וגם יפן, כדי להקים אגודות ידידים של המוזיאון היפני בחיפה. מטרת אגודת הידידים ביפן הייתה לתמוך ולייעץ בנושא הקמת המוזיאון. עם אנשי האגודה נמנו מנהלי מוזיאונים כמר נאגאטאקה אסאנו (Nagatake Asano; 1895-1965); אנשי אקדמיה כפרופ' צ'יסאבורו יאמאדה (Chisaburoh Yamada; 1908-1984)  מאוניברסיטת טוקיו לאמנויות, שהיה מנהלו הראשון של המוזיאון היפני בחיפה; אנשי רוח כויקטור מ.א. סוזוקי (M.A. Suzuki), בנו של פילוסוף הזן הנודע, ועוד.

בישיבת מועצת העיר חיפה, שהתקיימה ב־18 במאי 1958, הוחלט לרכוש את "בית קיש" ואת השטח סביבו לשמש את המוזיאון היפני. את הבית בנה בריגדיר פ. ה. קיש, יו"ר הוועד הפועל הציוני בארץ ישראל וראש המחלקה המדינית בשנים 1923-1931. הוא התגורר בבית בשנים 1934-1939. קיש, שהיה קצין הנדסה ראשי של המשנה השמיני בצבא הבריטי, נפל בקרב במלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה באפריל 1943. בית קיש משמש עד היום את משרדי המוזיאון, סדנאות יצירה, חדר יפני וספרייה, שהיא הגדולה ביותר מסוגה בארץ. הספרייה מכילה כשלושת אלפים ספרים ופרסומים מדעיים בנושא אמנות יפן ותרבותה.

בחודש פברואר 1959 אושרה תוכנית הבנייה של המוזיאון לאמנות יפנית והחלה בניית אגף התצוגות בהתאם לרעיונותיו ותוכניותיו של פליקס טיקוטין ובפיקוח האדריכל מ. לב. אולם התצוגות של המוזיאון עוצב ברוח יפנית והוא הותאם לשימושו המיוחד: האולם הרחב, דלתות ההזזה המצופות נייר והגן עוזרים להמחיש את האווירה היפנית. ביום רביעי, 25 במאי 1960, נפתח המוזיאון היפני לקהל לראשונה ובתערוכת הפתיחה הוצגו יצירות אמנות מאוצרות אוסף טיקוטין. בהתאם לרצונו של טיקוטין הוקם חבר נאמנים, אשר בראשו עומדת היום אילנה דרוקר־טיקוטין, בתו.

במחסני אוסף המוזיאון כשבעת אלפים מוצגי אמנות ואומנות מתוכם כארבעת אלפים מאוספו של פליקס טיקוטין: ציורים, הדפסים, רישומים, מסכים מצוירים, פריטי טקסטיל, ספרים עתיקים מעוטרים, כלי קרמיקה, פריטי נטסקה (netsuke), עבודות לכה, חרבות עתיקות ואביזרי חרבות וחפצי אמנות שימושית בעיקר מהמאות ה־19-17, וכן הדפסים יפניים מודרניים, מתוכם נבחרות יצירות שונות לתערוכות מתחלפות. במהלך השנים גדל אוסף המוזיאון. נוספו לו תרומות של אוספים אחרים כגון אוסף לואיס ב. גוטמן ואוסף דניאל והילדה לבוב מניו יורק, אוסף אברהם הורודיש מאמסטרדם ואוסף שולמית ודוד רובינפיין מקליפורניה. כמו־כן, נתרמו למוזיאון יצירות אמנות רבות על ידי: יוג'י אבה מגלרייה יוסיידו בטוקיו, יוהנה בורנשטיין־טיקוטין מאמסטרדם, פול בלום מטוקיו, אליס גרילי מטוקיו, אילנה דרוקר־טיקוטין מירושלים, פליקס יודה מלוס אנג'לס, ג'. מאיויאמה מטוקיו, מיצוקו מצומורה מקיבוץ דליה, ברנרד וסואה פאקר מגלרית פאקר בבוסטון, היינץ מ. קאמפר מהאג, פרנק קורן מטוקיו, הארי שופק מהונולולו גלרייה ריו הבינלאומית מטוקיו, ועוד.

התערוכות הנערכות במוזיאון מתמקדות במרכיבים שונים בתרבות היפנית. הן מציגות חתך רחב של האמנות היפנית, המסורתית והמודרנית, ומדגישות את ערכיה האסתטיים הייחודיים. התערוכות באולמות התצוגה מוחלפות אחת לשלושה חודשים בערך תוך זיקה לעונות השנה ולאירועים שונים. סיבה אחרת להחלפת התערוכות הדינאמית היא רגישותם של הציורים וההדפסים היפנים להשפעת האור ותנאי מזג האוויר. מכנה משותף של נושא, סגנון או תקופה משמש ציר מרכזי בארגון התערוכות ורבות מהן מלוות בקטלוג מאויר ובדברי הסבר.

בשנת 1995 נבנה אגף חדש למוזיאון אשר חובר לאולם התצוגות המקורי. האגף החדש תוכנן בידי האדריכל היפני הנודע ג'ונזו יושימורה (Junzo Yoshimura; 1908-1997) מטוקיו, בשיתוף עם האדריכל הישראלי פרופסור אל מנספלד (1912-2004) מחיפה, בתמיכת הקרן ע"ש אווה טיקוטין־ליכט. פרופסור יושימורה, היה אחד האדריכלים הידועים ביפן, שניים מהישגיו המרשימים הם תכנון המוזיאון הלאומי של נארה ביפן ובית יפן בניו יורק. פרופסור מנספלד ידוע בישראל ובעולם בזכות תכנון מוזיאון ישראל בירושלים (תכנון פנים אדריכלית דורה גד), עבורו זכו שניהם בפרס ישראל לאדריכלות, 1965.

במבנה החדש שתי קומות וקומת חניה, שטחו 1,800 מ"ר. שטח אולם התצוגות הוא 350 מ"ר, אשר חובר לאולם התצוגות הקיים בבניין הישן (300 מ"ר). סמוך לו אולם תצוגות נוסף באותו המפלס המקיף שטח של 120 מ"ר. בקומה השנייה תוכנן בשנת 2000 אודיטוריום ע"ש רפאל אנג'ל ז"ל ובו כמאתיים מקומות ישיבה, עם גרם מדרגות מיוחד שמחבר את המבנה הישן החד קומתי עם קומת האודיטוריום. תכנון האודיטוריום ואופן חיבורו למבנה הישן יצרו יחידה הומוגנית, שסגנונה משקף את הרוח היפנית. תכנון תוספות הבנייה נעשה על ידי משרד האדריכלים מנספלד־קהת. 

משאת נפשו של פליקס טיקוטין היתה כי המוזיאון היפני יהיה מרכז ללימוד האמנות והתרבות היפנית ויפעל להרחבת ההשכלה האמנותית והתרבותית של אזרחי ישראל. במוזיאון פועל אגף חינוך. בכיתות הלימוד שבבית קיש, הממוקם מאחורי המוזיאון, מתקיימות סדנאות יצירה שונות בהשראת התערוכות לתלמידי הגן ובתי הספר, למורים ולמגוון רב של קבוצות. בנוסף, מתקיימים בו חוגים העוסקים בתרבות יפן: לימוד השפה היפנית, קליגרפיה וציורי דיו, איקבנה - סידור פרחים יפני, בישול יפני, וגם חוגים לילדים בנושא תרבות יפן. בבניין נבנו גם חדרים יפניים המשמשים ללימוד אורח החיים היפני, הלבוש, האוכל והבית היפני.

המוזיאון מקיים אירועים שונים בנושא אמנות ותרבות יפן: ערבי הרצאות, הקרנת סרטים, טקסי תה, חגיגות ופסטיבלים מיוחדים המתקיימים באודיטוריום ע"ש רפאל אנג'ל.

בזכות מגוון רב של תערוכות ופעילות חינוכית ותרבותית ענפה, המוזיאון הפך למרכז להפצת תרבות יפן, להבנת תרבות ייחודית זו, ולידידות בין שני העמים. בשנת 2000 זכה המוזיאון בפרס קרן יפן היוקרתי המוענק אחת לשנה לתורמים לקידום חילופי תרבות עם יפן. בשנת 2003 דירגה הועדה לאיכות התערוכות והאוספים מטעם משרד החינוך והתרבות בישראל את מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית במקום שני בין המוזיאונים בישראל, אחרי מוזיאון ישראל בירושלים.