שין-האנגה
ההדפסים החדשים
מרבית האמנים שפעלו במחצית השנייה של המאה ה-19 היו תלמידיהם של אוטאגאווה קוניושי (Utagawa Kuniyoshi), אוטאגאווה קוניסאדה (Utagawa Kunisada) ואוטאגאווה הירושיגה (Utagawa Hiroshige) אולם הם השתמשו בצבעים בהירים ובגוונים דומיננטיים כגון אדום וסגול. צבעוניות מופרזת זו עמדה בניגוד גמור לצבעיהם הליריים של אמני ההדפס המסורתי, ולפיכך, ראו בהם בני התקופה הדפסים בסגנון מערבי. לאחר תקופה קצרה שבה הוצפה יפן בהדפסים אלו החלו מספר אמנים יפנים לחפש את הפשרה האסתטית בין האמנות המסורתית לבין ההשפעה המערבית.
תנועת אמנות זו נקראה שין-האנגה (shin-hanga; הדפסים חדשים) והיא פעלה בעיקר בשלושים השנים הראשונות של המאה העשרים.
הדפסי האוקיו-א המסורתיים (ukiyo-e; תמונות מן העולם החולף) היו מן ההישגים האמנותיים החשובים של תקופת אדו (Edo; 1868-1600). אמנות זו החלה שוקעת עם מותו של האמן אוטאגאווה הירושיגה (Utagawa Hiroshige) בשנת 1858. תרמו לכך, פתיחת שערי יפן למערב בשנת 1853 ורסטורציית מייג'י (1868) שהובילו, בין היתר, לתגליות חדשות מבחינה אמנותית. באותה תקופה יפן הייתה חשופה במיוחד להשפעה של האמנות האירופאית, אך היו מי שהכירו בשימורה של האמנות המסורתית.
מרבית האמנים, שפעלו במחצית השנייה של המאה ה-19, היו תלמידיהם של אוטאגאווה קוניושי (Utagawa Kuniyoshi), אוטאגאווה קוניסאדה (Utagawa Kunisada) ואוטאגאווה הירושיגה, אולם הם השתמשו בצבעים בהירים ובגוונים דומיננטיים כגון, אדום וסגול. צבעוניות מופרזת זו עמדה בניגוד גמור לצבעיהם הליריים של אמני ההדפס המסורתי ולפיכך ראו בהם בני התקופה הדפסים בסגנון מערבי. לאחר תקופה קצרה שבה הוצפה יפן בהדפסים אלו החלו אמנים יפנים וביניהם קובאיאשי קיוצ'יקה (Kobayashi Kiyochika; 1915-1847), נומורה יושימיטסו (Nomura Yoshimitsu; 1958-1870), קאוואסה האסוי (Kawase Hasui; 1957-1883), אוהארה קוסון (Ohara Koson; 1945-1887) ומיקי סויזאן (Miki Suizan; 1957-1887), לחפש את הפשרה האסתטית בין האמנות המסורתית לבין ההשפעה המערבית. תנועת אמנות זו נקראה שין-האנגה (shin-hanga; הדפסים חדשים) והיא פעלה בעיקר בשלושים השנים הראשונות של המאה העשרים.
קאוואסה האסוי, בעידודו של המוציא לאור וואטאנבה שוזאבורו (Watanabe Shôzaburô), היה מבין אמני ההדפס המסורתי הבולטים אשר ניסו להחיות אמנות זו. יחד עם זאת, הם פיתחו את היסודות הריאליסטיים שהחלו להופיע בהדפס כבר בשלהי המאה ה-18. בעבודותיו של האסוי מראשית המאה ה-20, נראה כי הצליח לשלב את היסודות האסתטיים האירופאיים החדשניים של תקופתו בהדפס.
האסוי יצר כ-416 הדפסים בימי חייו, אשר רובם הוצאו לאור על ידי וואטאנאבה שוזאבורו. בשריפות שפרצו בשנת 1923, עקב רעידת האדמה שהחריבה את טוקיו, אבדו כל לוחות העץ של הדפסיו. כל ההדפסים שמוטבע עליהם חותם עגול ובתוכו שלוש טיפות מים (sui), הודפסו על ידי האסוי לאחר רעידת האדמה. בשנת 1956, קאוואסה האסוי זכה לתואר "אוצר לאומי חי" כמשמר אמנות הדפסי העץ המסורתיים.
שילובם של יסודות מערביים חדשים, כגון פרספקטיבה מדעית וריאליזם, נבע מן הרצון להציל את אמנות ההדפס הגוועת. ציור ריאליסטי או תיאור צילומי של נוף במובן המערבי היו חדשים ליפנים. האמנים השתדלו מאוד ליצור אשליה של שלג והשתקפות ריאליסטית במימי נהר או אגם. לכן, יצירות אלו מציינות את שלב המעבר בהדפס היפני, ממסורתי למודרני. עם זאת, ההדפסים נעשו בתהליכים של ההדפס המסורתי: האמן רשם את התמונה, הגלף הכין את הגלופה והדפס הדפיס את היצירה, שהוצאה לאור על ידי מוציא לאור מקצועי.
בהדפסי השין-האנגה, שנמכרו בעיקר לזרים, האמנים הצליחו לא רק לשמר את אמנות האוקיו-א אלא אף לעלות עליה מבחינה אמנותית וטכנית. עם זאת, אימוץ חטוף של תרבות חדשה גרם לכך שהאמנות המסורתית איבדה את רוחה וערכיה בניסיונה לחקות את הטבע כדי להשיג ריאליזם מושלם.
בתקופה שהאמנים האירופאים חפשו דרך לברוח מן האמנות הריאליסטית ופנו אל ההדפס היפני המסורתי, האמנים היפנים הושפעו מן הריאליזם המערבי והפרספקטיבה המדעית המערבית, כלומר מן הטכניקה שאמני המערב נטשו. התהליך סימל את קיצה של אמנות ההדפס היפנית המסורתית.
אוצרת: ד"ר אילנה זינגר בליין