תערוכות

אדמה, מים, רוח, אש... וריקות הם האלמנטים המרכיבים את היקום כולו. הם חלק מדוקטרינה קדומה שעשתה בהם שימוש כאמצעי לפתרון בעיות, ומאז הם חלקים בלתי נפרדים ממגוון דיסציפלינות של פילוסופיה, אמנות, רפואה, אסטרולוגיה ואפילו בפוליטיקה. החיבור בין האלמנטים מדגיש את התפיסה הבסיסית לפיה הם מזינים זה את זה, וכל מרכיב בעולמנו תלוי הדדית במרכיב אחר ואיננו מתקיים כאלמנט נפרד. תערוכה זו מבקשת להאיר את כל חמשת האלמנטים באור האמנות ולהציג את יחסי הגומלין ביניהם באמצעות היצירות המוצגות בה.

התערוכה "מנהרת זמן – יפן והיהודים" מציינת 70 שנה של יחסים דיפלומטיים בין יפן לישראל. התערוכה מתמקדת בנקודת המפגש בין יפן לבין היהודים דרך יצירות אמנות של אמנים יפניים המתייחסים לנרטיב היהודי של הצלה והשמדה. סיפור ההצלה מתבסס על המחווה ההומנית של סגן הקונסול היפני בעיר קובנה, ליטא, צ'יאונה סוגיהרה, שהנפיק בקיץ 1940 למעלה מאלפיים ויזות מעבר ליפן. בדרך זו הציל סוגיהרה למעלה מששת אלפים יהודים. לצד מיצב הווידאו של האחים שימורה ברוס מוצגים צילומים נדירים משנת 1941 של קבוצת הצילום טאנפיי וביניהם גם צילומי הפליטים שהגיעו ליפן.

דני קרוון | 2021-1930 | תרגם את שפתו האמנותית מבלי לאבד את הביוגרפיה שלו ויצר דיאלוג בין עבודותיו למקום ולהוויה היפנית. שלוש יצירות מרכזיות, מבחינת היקפן ורמת שימורן שוכנות לאורכה של יפן, בשלושה איים שונים. באי הצפוני הוקאיידו, "הדרך אל הגן הנסתר" ממוקמת ביער הפיסול בפאתי העיר סאפורו; באי המרכזי הונשו, במחוז נארה, "יער האמנות מורו"; ובאי הדרומי קיושו, עומדת היצירה "בראשית". התערוכה מתמקדת בשלוש יצירות אלה.
האמנות הסביבתית של דני קרוון כוללת את אלמנט החוויה, התגובה, יצירת הקשר שבינה לבין המבקר בה. המבקר אינו גורם חיצוני, זר, אלא הוא חייב לנוע בתוך היצירה כדי לחוות אותה, והיצירה איננה מושלמת בלעדיו. כבר במבט ראשון מזמינות היצירות את המבקר לגלות אותן מבפנים. שלוש היצירות הן "תלויות מקום", וניסיון להעביר אותן למקום אחר יוציא אותן מן ההקשר הייחודי שלהן להיסטוריה ולגיאוגרפיה המקומית. בשלוש היצירות קיים שיח בין חלקי היצירה, קרובים או רחוקים, והם היצירה השלמה רק כמכלול.

יאסוהירו סוזוקי | יליד 1979| הוא מעצב אמן. סוזוקי אינו עומד בהגדרה הקונבנציונלית של מעצב מכיוון שאינו מגביל את יצירותיו רק למוצרים אסתטיים ושימושיים. עיצוביו משפרים את איכות חיינו בזכות המפגש עימם ומשפיעים על האופן שבו אנו חווים את הסביבה בה אנו חיים.
בגישה מדעית שזורה בהומור משובח מבטא סוזוקי את עולמו הפנימי ואת הדרך שבה הוא מביט על העולם והסביבה וחווה אותם. חוויות יומיומיות של שמחה ופחד מקבלות מקום מרכזי ביצירותיו. בכישרון רב מנתק סוזוקי חפצים משימושיהם היומיומיים והמוכרים ומעניק להם זהות חדשה. כך, עלי כרוב הופכים לקערה, אקדח יורה טיפות עיניים ועץ מחליף את עליו בעיניים. סוזוקי מטשטש את הגבול שבין האדם לטבע – הטבע מופיע בגוף האדם והאדם נטמע בטבע.
איורים פשוטים למראית עין הם חלק אינטגרלי מתהליך היצירה שלו ודרכם חושף סוזוקי את המכניזם של מחשבותיו. בתערוכה מונגשים מוצר, איור וטקסט – שלושת הממדים בהם עוסק האמן, ואת ההסברים המלווים את המוצגים כתב בעצמו.

לציורים קומיים (ביפנית: מאנגה או קיוגא) מסורת ארוכה ביפן, שתחילתה בעולם הדת כבר במאה ה-8. הציורים עברו חילון והופיעו בתקופת אדו, במאות ה-17 עד מחצית ה-19, כתיאור הומוריסטי ללא הקשר דתי. מקבץ היצירות המוצג כאן נוצר על ידי שלושה אמנים מאסכולת אוטאגאווה אשר נמנתה עם אחת האסכולות המובילות של סוגת האוקיו-א ("תמונות מן העולם המרחף"). סוגה זו תארה בציורים והדפסים את הווי התרבות העממית של התקופה. יצירות אלה משקפות את הפן הקומי בסצנות יומיומיות בחיי האדם ואת יכולתו לסייע בהתמודדות עם קשיי החיים. חלקן מתמקדות בהבעות פנים ואחרות במצבים המעלים חיוך על פני המתבונן. שלושת האמנים, טויוקוני, הירושיגה וקוניושי, נהגו לחתום על יצירותיהם בחתימה מיוחדת שמשמעותה "קריקטורה מאת האמן". ההומור המוצג כאן חוצה תרבויות וזמנים ומשמש חוט מקשר בין היומיום של אנשי העבר ביפן לחיינו בהווה.

התערוכה "60 הדפסים יפניים עכשוויים", העומדת בסימן חגיגות שישים שנה למוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, היא פרי יוזמה משותפת של גלריית יוסיידו (Yoseido Gallery) בטוקיו ומוזיאון טיקוטין. לכבוד אירוע חגיגי זה מוצגות במוזיאון יצירותיהם של שישים אמני הדפס יפנים בני זמננו מן השורה הראשונה. חמישים ושבעה אמנים החליטו לתרום את יצירתם לאוסף המוזיאון עם סיומה וגלריה יוסיידו תורמת למוזיאון את שלושת היצירות הנותרות.

לרגל חגיגות השישים למוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית יוצג מגוון רחב של יצירות אמנות מאוצרות האוסף, שהוא אחד מהיפים והחשובים שנמצאים מחוץ ליפן. באוסף, בעיקר יצירות אמנות יפניות מאוסף פליקס טיקוטין, שאליו נוספו תרומות של אוספים פרטיים כגון, אוסף לואיס ב. גוטמן ואוסף דניאל והילדה לבוב מניו יורק; אוסף אברהם הורודיש מאמסטרדם, אוסף שולמית ודוד רובינפיין ואוסף סנדרה וקנת בלייפר מקליפורניה, אוסף מיכאל רוקין מבוסטון ועוד רבים אחרים.

"רכישות חדשות" היא התערוכה החמישית מסוגה המוצגת במוזיאון טיקוטין מאז פתיחתו המחודשת לקהל בשנת 1995. אנו מתכבדים להציג פעם נוספת מגוון רחב של יצירות אמנות, שנתרמו למוזיאון, או נרכשו על ידו בשנים שחלפו מאז התערוכה "רכישות חדשות IV", שהתקיימה בשנת 2014. בין היצירות הדפסים מסורתיים ומודרניים ,נטסקה, אביזרי לבוש ועוד.
במשך השנים גדל אוסף המוזיאון בדרכים שונות: אנו רוכשים יצירות אמנות יפנית מסורתית ומודרנית, בעיקר בתחומים שברצוננו להעשיר ולהגדיל את האוסף הקיים, אך גם בתחומים חדשים; אמנים המציגים בתערוכות יחיד, או בתערוכות קבוצתיות ומעניקים יצירות כמתנה למוזיאון; אמנים יפנים שמעולם לא הציגו במוזיאון תורמים מיצירותיהם לאוסף וכן בזכות מתנות ותרומות של אספנים.

בציורי דיו מוקדמים נהוג היה להוסיף לציורים גאסן (gasen; כיתוב). הגאסן הוא פרוזה, שירה מקורית, ציטוט מהספרות, או מהשירה הקלאסית. במקרים רבים הכיתוב הוא תוספת של חבר, או מעריץ של הצייר ולעתים נכתב על ידי הצייר עצמו. בסופו של הגאסן מופיעים, בדרך כלל, החתימה והחותמת של כותב השיר. בתקופת אדו (1868-1603; Edo) החלו ציורים ושירים להופיע גם בהדפסי העץ מז'אנר האוקיו-א (ukiyo-e; תמונות מן העולם הצף). אף על פי שהאוקיו-א נחשב לאמנות פופולרית, הייתה לו זיקה חזקה לתרבות היפנית הקלאסית. זיקה זו התבטאה בהכללת שירי טאנקה קלאסיים בציורים ובהדפסים אלה. אחד החידושים של תקופת אדו היה איורים לאוספי שירה. הידוע ביותר בהם הוא 'מאה שירים של מאה משוררים' (Hyakunin isshu).

מהו אוריגאמי? רוב האנשים מתארים זאת כפעילות בה מקפלים ריבועי ניירות צבעוניים על מנת ליצור דמויות של בעלי חיים, חפצים או צורות גיאומטריות. עם זאת, תיאור זה אינו מתאים למיצבי הנייר המקופל של האמנית טומוקו פוסה (נולדה 1951). יצירתה מפנה את הצופה לחשיבה על היחסים שבין מסורת לבין חדשנות. האם יצירתה היא אוריגאמי, או שמא מדובר בפיסול עשוי נייר מקופל?