בלוג מוזיאוני חיפה

להכנס למיטה עם מרינה אברמוביץ'

לשקד שמיר הייתה הזדמנות לראות מקרוב את אלילת הפרפורמנס במסגרת פרויקט מיצג מסתורי

01 פברואר 2017

מאת: שקד שמיר

שתפו

לשקד שמיר, עובדת במחלקת האוצרות של מוזיאון חיפה לאמנות, הייתה הזדמנות לראות מקרוב את אלילת הפרפורמנס מרינה אברמוביץ' בקצה השני של העולם במסגרת פרויקט מיצג מסתורי

צילום מתוך אתר האינטרנט של הפרויקט Kaldor Art Projects. צילום: Peter Greig 


אני זוכרת שחיכיתי יפה בתור, כמו שאוסטרלים יודעים לעשות, ופתאום ראיתי אותה. עומדת על מדרגות הכניסה, לבושה שמלה שחורה ארוכה ושערה השחור מסודר בצמה שנחה על כתפה, בוחנת את הקהל במבטה. צמרמורת של התרגשות חלפה בי והרגשתי כמו ילדה שפוגשת כוכב רוק נערץ. אבל הרגע חלף במהירות והיא הסתובבה עם גבה אלינו ונכנסה להאנגר הענק אליו חיכו כולם להיכנס.

ניצני האהבה שלי למרינה אברמוביץ', אמנית המיצג המובילה בעולם, נבטו כשלמדתי לתואר ראשון באמנות, אז התוודעתי לראשונה לעבודותיה והמשיכו לצמוח כשהתנסיתי בתחום הפרפורמנס בעצמי. הידיעה המרעישה על צאת ספרה האוטוביוגרפי של מרינה אברמוביץ' החזירה אותי בבת אחת אל הפעם ההיא, כשפגשתי אותה.

אולי מוגזם לומר פגשתי, יותר – ראיתי. זה היה לפני שנה, כשחיכיתי בתור עם עוד כמה עשרות מבקרים כדי לראות את הפרויקט החדש שלה, 'Marina Abramović: In Residence' בסידני, אוסטרליה, פחות או יותר קצה העולם. בתזמון מושלם עם סיום התואר השני שלי מרינה אברמוביץ' הגיעה לעיר, במסגרת פרויקט מיוחד של Kaldor Art Projects, מיזם אמנות שפועל להבאת אמנים בינלאומיים לאוסטרליה. 

עד כמה פורצת דרך עבודתה של אברמוביץ'? מי שידועה בכינוי "הסבתא של הפרפורמנס" היא אחת מחלוצי הז'אנר של אמנות המיצג. בשנות ה-70 היא החלה ליצור עבודות פרפורמנס פרובוקטיביות שאתגרו את גבולות יכולותיה הפיזיות והמנטאליות ובחנו מחדש את היחסים בין האמן והקהל. בשנת 2010 המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) הציג תערוכת רטרוספקטיבה מקיפה של יצירתה.

במסגרת התערוכה יצרה אברמוביץ' את עבודת הפרפורמנס "האמנית נוכחת", שנמשכה חודשיים וחצי והזמינה את הצופים פשוט לשבת מולה, למשך כל זמן שיבחרו. בשנים האחרונות עבדה אברמוביץ' על פיתוח שיטה הקרויה על שמה - Abramović Method - שבוחנת את גבולות הגוף והנפש. במסגרת הפרויקט המורכב בסידני, שנמשך 12 יום, היא לקחה את מפעל חייה, את השיטה שפיתחה, וניסתה אותו על הקהל הרחב שבא בהמוניו כדי להשתתף בניסוי.

צילום מתוך אתר האינטרנט של הפרויקט Kaldor Art Projects. צילום: Peter Greig 


תרגילי תודעה

הפרויקט הוקם בהאנגר מתחת לגשר האיקוני של סידני. בקומה הראשונה אברמוביץ' ביחד עם צוות של מנחים, שעברו הכשרה קפדנית, הובילו את הקהל דרך סדרה של "תרגילי תודעה" שמהווים חלק מן השיטה שפיתחה. בקומה העליונה חיו ועבדו 12 אמני פרפורמנס אוסטרלים ברי מזל שנבחרו על ידי אברמוביץ' וזוג האוצרות של הפרויקט.

מרינה שימשה כמנטורית של האמנים לאורך ימי הפרויקט והנחתה אותם בשכלול יכולות הפרפורמנס שלהם ובפיתוח עבודות חדשות. הקהל הוזמן לבקר במתחם העליון ולהציץ אל תנאי המחייה הספרטניים שהכתיבה מרינה לתלמידיה הנבחרים. לפני תחילת הפרויקט ובמהלכו, לא הודלפה לתקשורת שום תמונה שמסגירה שמץ מן המתרחש בין כתלי ההאנגר ובאזז של סקרנות אפף את כל העניין.

בעודי עומדת בתור הסקרנות שלי רק גברה והסבלנות הלכה ואזלה. כשהגיע תורי להיכנס, שורות של לוקרים קיבלו את פני, שם התבקשתי להפקיד את כל נכסיי, כולל הפלאפון וקיבלתי אוזניות אטומות לרעש שיצרו תחושה של ביקור ביקום מקביל, הרחק מהעולם החיצון ורחשיו המיותרים.

אחת המנחות לבושת השחורים לקחה את ידי והובילה אותי לתחנה הראשונה בסדרת תרגילי התודעה שיצרה אברמוביץ' עבור המבקרים ההמומים. התרגיל הראשון היה בהייה ממושכת בריבוע נייר צבעוני, אך חוסר הסבלנות שלי מיהר לנצח אותי ולגרום לי להמשיך לתחנה הבאה. הובלתי משם בעדינות לחלל מופרד במחיצות, בו יושבים זרים אחד מול השני ובוהים זה בזה בריכוז מוחלט.

הוזמנתי לשבת מול אחד מן המנחים ותוך כדי בהייה בעיניו השתלטה עלי מבוכה; התכוונתי לקום, אבל בכל פעם עיניו הכחולות מסמרו אותי למקום ואיבדתי את הרצון לזוז. פתאום, הוא הזיז את מבטו למאית השנייה והקסם פג. 

צילום מתוך אתר האינטרנט של הפרויקט Kaldor Art Projects. צילום: Peter Greig 


נשימות מתערבבות
משם המשכתי לחלק האחורי של ההאנגר, שהיה מלא במיטות שדה ספרטניות מסודרות בשורות. אחת המנחות הנידה בראשה לעבר המיטה והורתה לי ללא מילים לשכב בה, היא כיסתה אותי בעדינות בשמיכה ורמזה לי לעצום עיניים.

שכבתי שם ללא תחושת זמן, שוכחת לחלוטין מהעולם החיצון, כשקרן שמש מלטפת את פני ולצידי זרים עושים בדיוק את אותו דבר, נשימותיהם מתערבבות בשלי.

נזכרתי בלילה הראשון בטירונות, כששום נשימה לא נשמעה לי מוכרת והרגשתי כאילו שכחו אותי בסרט על בית יתומים עם מיטות חורקות. כשסוף סוף הצלחתי לקום משם והמשכתי לתרגיל הבא, העפתי מבט חטוף לעבר איזור תאי הבהייה וראיתי את העיניים הכחולות שבהו בי קודם בוהות בריכוז במישהי אחרת. 

התרגיל הבא בסדרה היה מיון וספירה של גרגירי אורז. ניצבתי מול סדרה של שולחנות ובהם אנשים בוררים ערימות של אורז שחור ולבן והובלתי גם אני לערימה משלי. תהליך המיון המשונה הזה הרגיש כמו הפרדה גזעית: גרגירי אורז לבנים לימין ושחורים לשמאל.

מפתיע כמה התרגיל הפשוט הזה יכול לגרום לריכוז טוטאלי; הייתי כל כך עסוקה במיון וספירה אינטנסיביים עד ששכחתי מכל ענייני היומיום, שחיכו גם הם בסבלנות עד שאסיים לברור ולספור את ערימת הגרגירים שלי.

התרגיל האחרון היה הליכה איטית לאורך החדר: אחת המנחות נטלה את ידי והלכנו ככה, יד ביד בסטופ מושן אילם. כל העניין היה די מהפנט וכשלרגע הרמתי את עיניי, ראיתי אותה שוב, את מרינה. הולכת ממש מולי, ידה נתונה בידו של מבקר אחר ונוכחותה מפזרת אנרגיה מחשמלת של ריכוז טוטאלי בהאנגר הענק. זו הייתה דרך מושלמת לסיים את הביקור במרחב הייחודי שנוצר שם, עם עוד מבט באלילת הפרפורמנס שלי, שהיא כמו כולנו, פשוט בת אדם.

צילום מתוך אתר האינטרנט של הפרויקט Kaldor Art Projects. צילום: Peter Greig 

 

צילום מתוך אתר האינטרנט של הפרויקט Kaldor Art Projects. צילום: Peter Greig 


בימים אלו מוזיאון חיפה לאמנות מזמינים יוצרים ויוצרות מתחומי המיצג, המחול ועוד בקול קורא לאירוע פקטורי #3 >> קליק לפרטים נוספים

בחזרה לעמוד הראשי של הבלוג

עוד במוזיאוני חיפה